תבוסה נוספת לחברות הביטוח בפרשנות המונח "עיסוק סביר אחר" בתביעות אובדן כושר עבודה

מאת:

הקץ לניסיונותיהן החוזרות ונשנות של חברות הביטוח להרחיב את המונח "עיסוק סביר אחר" בפוליסה

בשני פסקי דין חשובים- פסק הדין בעניין הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה סלוצקי (ע"א 001322/07) אשר ניתן בתאריך 15/07/09 בבית המשפט המחוזי, ופסק דין בעניין גריימן אבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (ת.א. 17027/06), אשר ניתן בתאריך 20/08/09 בבית משפט השלום, נחלו חברות הביטוח תבוסה צורמת בפרשנות המונח "עיסוק סביר אחר" בפוליסות מסוג אובדן כושר עבודה, באופן בו בית המשפט צמצם בצורה משמעותית מונח זה.

בפסק הדין בעניין הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה סלוצקי, נדון מקרה בו מר סלוצקי, רואה חשבון בהכשרתו, הגיש תביעה לבית המשפט השלום בתל אביב לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלות הבאות: האם יש לבחון את מצבו של התובע כרו"ח או כמנהל כספים/חשב, והאם איבד את יכולתו לעסוק בעיסוק סביר אחר, אף אם מדובר בחשב. המומחה התעסוקתי שמונה מטעם בית המשפט קבע כי במישור של "רואה חשבון" כפשוטו, קרי בודק הוצאה והכנסה בודק מאזן שנתי של עוסק או בית עסק ומאשר לפני הגשתו למוסדות- התובע, מר סלוצקי, לא איבד מעל 75% מכושרו לתפקד. במישור של "רואה חשבון" העוסק במישור העיסוקי של "חשב", "מנהל כספים" ב"חברות גדולות של ממון ויוקרה", קבע המומחה כי התובע נמצא באובדן כושר עבודה מלא. חברת הביטוח טענה, בין היתר, כי אף אם איבד התובע את כושר עבודתו לעתיד כחשב, עדיין לא איבד את יכולתו לעסוק בעיסוק סביר אחר, כגון: רואה חשבון. בית משפט השלום קיבל את תביעתו של מר סלוצקי, וקבע כי לא ניתן לומר שעיסוק בראיית חשבון כפשוטו הינו "עיסוק סביר" למר סלוצקי, שכן אינו מתאים לאורח חייו ואף אינו מתאים לנתוני השכלתו, הכשרתו וניסיונו. לפיכך, פסק בית המשפט השלום כי על חברת הביטוח לשלם לתובע סך של 300,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ושכ"ט עו"ד. חברת הביטוח הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. טענותיה של המערערת היו, בין היתר, כי אין חולק על כך שהמשיב הינו רו"ח בהשכלתו, זו הייתה הצהרתו בהצעות לביטוח והוא לא איבד את כושרו לעבוד כרו"ח בשיעור של 75% לפחות. עוד טענה, כי אף אם המשיב איבד את כושרו לעבוד בחברות של ממון ויוקרה, כיוון שעדיין יכול לעסוק באותו עיסוק או בעיסוק שווה ערך, בשינוי מקום או אופי עבודה, הרי עיסוק זה ייחשב כעיסוק סביר שאינו מזכה בתגמולים. המשיב טען כי עיסוקו עובר לתאונה היה מנהל כספים, וכי המונח "רואה חשבון" הרשום בהצעת הביטוח כוונתו ציון תואר אך לא לעיסוק בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של חברת הביטוח וקבע, בין היתר, כי המשיב אכן עסק בפועל כחשב, ולפיכך היה מקום לקביעת בית משפט קמא, כי אכן בחינת "מקרה הביטוח" תיעשה כעיסוק טרם לכן, כחשב. כמו כן, בית המשפט בחן את התנאי של "עיסוק סביר אחר" בפוליסה, אשר מסייג את הזכאות לפיצוי, וקבע כי אכן חייבת להיות זיקה בין העיסוק הסביר האחר לבין העיסוק אשר עסק המבוטח, כפי שנקבע הן בפסק דין אבני והן בפסק דין חסון. אולם לשיטתו, אין די בכך ויש לבחון, בין השאר, גם את ההשלכות הכספיות כתוצאה מהתאונה או המחלה. כלומר, אף סבירותו של העיסוק החלופי והתנאים הנלווים תיבחן, בין היתר, לאור גובה המשכורת אשר יכולה להיות משולמת בגינו. עוד לשיטתו, עיסוק אחר אשר הכנסתו רחוקה עשרות מונים מיכולת ההשתכרות טרם התאונה, אין בו לשקף עיסוק סביר אחר ואין בו לשקף ניסיון, הכשרה או השכלה. בית המשפט המחוזי חזר על פסיקתו של בית משפט השלום, אשר קבע כי: …"משנקבע כי החל משנת 1980 התובע עוסק למעשה בניהול מערך הכספים בחברות גדולות בהן עבד, תפקיד ניהולי הנושא בחובו אחריות גדולה והכולל עבודה תחת לחץ, הרי לא ניתן לומר כי עיסוק בראיית חשבון כפשוטו (וכמתואר בחוו"ד המומחה) הינו "עיסוק סביר" לתובע. עיסוק בתפקיד של רואה חשבון, כפשוטו, מהווה פגיעה משמעותית בכושרו של התובע להשתכר, ביחס לעיסוקו בעבר. כמו כן, עיסוק זה, הכולל, בדרך כלל, עבודה משרדית עצמאית, אינו מתאים לאורח חייו של התובע (הממד הסובייקטיבי) ואף אינו מתאים לנתוני השכלתו, הכשרתו ונסיונו של התובע (הממד האובייקטיבי.)…."

בסופו של יום, כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של חברת הביטוח ונקבע באופן תקדימי, כי עיסוק כרואה חשבון מן השורה אינו 'סביר' עבור מי שהיה חשב בחברה גדולה.

בפסק הדין בעניין גריימן אבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, נדון מקרה בו מר גריימן, טכנאי שיניים במקצועו, הגיש תביעה לבית המשפט השלום בתל אביב לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. הנתבעת טענה כי "מקרה הביטוח" לא התקיים משום שהתובע הינו כשיר להמשיך ולעסוק בניהול מעבדת שיניים. אין חולק כי גם על פי המומחים הרפואיים מטעם הנתבעת, התובע איבד את כושר עבודתו כטכנאי שיניים. בית המשפט בחן האם התובע יכול לעסוק כמנהל מעבדת שיניים וקבע, כי לצורך ביסוס הכרה בכושר לעבודה ניהולית יש להוכיח כי התובע עסק בפועל, במידה משמעותית, בעבודת ניהול. לצורך קביעה זו נבחן היקף העסק והיקף העבודה הניהולית המתחייבת ממנו ואף היקף העבודה הניהולית בסדר יומו של התובע. עוד נקבע, כי לצורך ביסוס טענת הנתבעת כי התובע עשוי לעבוד כמנהל מעבדת שיניים, וכי יש בכך משום 'עיסוק סביר אחר' עבורו, על הנתבעת היה להוכיח כשירות ניהולית קונקרטית, המבוססת על השכלה, הכשרה וניסיון רלבנטיים, וכן להוכיח כי המשרה הניהולית הזו הינה אופציה תעסוקתית ריאלית, שבצדה תנאים מקבילים לעיסוקו הקודם של התובע. בסופו של יום, הנתבעת לא הרימה נטל זה, ולפיכך בית המשפט קיבל את תביעתו של התובע וקבע כי אין מקום לקבוע שהתובע כשיר לעבודה ניהולית שהיא בגדר 'עיסוק סביר אחר' המתאים לנסיונו, להכשרתו ולהשכלתו.

לסיכום: שני פסקי דין אלו שמו קץ לניסיונותיהן החוזרות ונשנות של חברות הביטוח להרחיב את המונח "עיסוק סביר אחר" בפוליסה, ולהפכו ל"מונח סל", בטענות כאלו ואחרות כי כמעט כל מבוטח התובע תגמולים בגין אובדן כושר עבודה למעשה לא איבד לשיטתן את כושרו לעבוד, כיוון שקיים עיסוק סביר אחר אשר שולל את זכאותו לתגמולים: מנהל, קופאי בחניון, ועוד כיו"ב. אך לא עוד.

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

    ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור