זכויות בדירה מלפני הנישואין – מה הדין?
מאת: עו"ד דוד סער
מה קורה במצב בו בני הזוג התגוררו במשך כל שנות נישואיהם בדירה שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג מלפני הנישואים ונרשמה על שמו בלבד , האם בן הזוג השני זכאי לזכויות כלשהן בדירה בשל החיים המשותפים במהלך השנים?
בית המשפט העליון נדרש לדון בסוגיה בפסק דין שניתן ביום 26.12.2012, במסגרת ערעור של אישה, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הוגש על ידה בשל קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי האישה אינה זכאית לזכויות כלשהן בדירה שנרכשה על ידי הבעל מלפני הנישואים וכי היא לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפית בדירה.
במקרה הנדון, תבעה האישה מחצית מהזכויות בדירה, למרות שהיא נרכשה על ידי הבעל עוד בטרם נישאו, והיא נרשמה על שמו בלבד. ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה. ביהמ"ש המחוזי הפך את פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה וקיבל את הערעור שהוגש על ידי הבעל ואילו ביהמ"ש העליון הפך שוב את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, קיבל את בקשת רשות הערעור ואת ערעורה של האישה, ברוב דעות.
סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון, קובע כי עם התרת הנישואין או פקיעתם בשל מות אחד מבני הזוג, כלל נכסי בני הזוג יחולקו שווה בשווה. יחד עם זאת, קיים לכך חריג בהמשך הסעיף, אשר קובע כי נכסים שהיו לאחד מבני הזוג מלפני הנישואים, לא ייכללו במאסת הנכסים שעומדים לחלוקה. יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש העליון, כי הנחת מוצא זו אינה מוחלטת, וכי קיימים מקרים בהם נוצר שיתוף בנכס מכוח הדין הכללי, כגון דיני הקניין, דיני החוזים, דיני הנאמנות, דיני תום הלב וכיו"ב, ונטל ההוכחה רובץ על בן הזוג המבקש זכויות בנכס. נפסק כי במקרים רבים ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים על הכנסת נכסים שהיו בבעלותו הבלעדית של אחד מבני הזוג מלפני הנישואים, למסגרת מאסת הנכסים המשותפים של בני הזוג בעת הנישואים.
באשר לבני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם, הודגש כי לצורך הכרה בשיתוף בדירת מגורים שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג בטרם הנישואים, יש להוכיח קיומן של נסיבות עובדתיות נוספות, מעבר לקיומם של חיי נישואים ממושכים, וכפי שביהמ"ש העליון כינה זאת : "דבר מה נוסף" אשר יעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי, כגון שבוצעו השקעות כספיות ניכרות בנכס מצידו של בן הזוג הדורש את זכויותיו.
ביהמ"ש העליון, היה ער לעובדה שלא ניתן להתעלם מהוראות סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, אשר קובע כאמור כי נכסים שהיו לאחד מבני הזוג מלפני הנישואים, לא יחולקו בין בני הזוג, אך יחד עם זאת ציין כי לאור פערי הכוחות הכלכליים בין בני הזוג במועד פקיעת הנישואים, ייתכן שניתן יהיה לבוא לקראת בן הזוג החלש, ולהורות על חלוקה לא שוויונית של נכסי בני הזוג, בהתקיימותן של נסיבות המצדיקות זאת.
במקרה הנדון, קבע ביהמ"ש העליון כי המערערת הוכיחה שמתקיים "דבר מה נוסף", שמחזק את תקופת הנישואים הממושכת והמשותפת, שכן הבעל הציג מצגים נמשכים כי בכוונתו למכור את הדירה ולרכוש דירה חדשה משותפת, ודבר זה העיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס ולפיכך הערעור התקבל.
בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני
דוד סער, עו"ד