מהי תאונה ברשות הרבים?

מאת: עו"ד דוד סער

מדובר למשל במקרים שבהם אדם מעד ונפל במדרכה בגין מהמורות שהיו בה או מצבורי זבל שלא פונו ממנה; או נפל בכביש בגלל בור שנפער בו; או החליק ונפל במדרגות ציבוריות עקב רטיבות; או נפגע ממתקן ספורט ציבורי, וכיו"ב.

מה ניתן לעשות במקרה של תאונה ברשות הרבים?

אם לנפגע התאונה בשטח הציבורי נגרם נזק גוף או רכוש עקב התאונה, הוא זכאי להגיש תביעות שונות לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, וזאת לפי נסיבות התאונה, ולרבות התביעות הבאות:

(1) תביעת רשלנות

אם התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו של הגורם שאחראי לשמירתו ותחזוקתו של מקום התאונה, הוא זכאי להגיש תביעת רשלנות נגדו בפני בית המשפט, וזאת תוך 7 שנים ממועד התאונה.

כדי שתביעה זו תתקבל, על הנפגע להוכיח בראש ובראשונה שלאותו גורם יש חובת זהירות כלפיו, ושהוא התרשל והפר אותה.

מטבע הדברים, הגורם שאחראי על תחזוקתם ותקינותם של רוב השטחים הציבוריים הינו בדרך כלל העיריה, או כל רשות מוניציפאלית אחרת, שמקום התאונה נמצא באזור השיפוט שלה. לפי הפסיקה, לכל עיריה יש חובת זהירות לשמירת תקינותם של השטחים הציבוריים שבאחריותה, וזאת כפי שיוסבר בהמשך הדברים להלן.

לעומת זאת, כאשר מדובר בשטח שמשמש את הציבור הרחב, כגון קניון או מגרש חניה, אך שייך לבעלים פרטי, אזי יש להגיש את התביעה כנגד אותו בעלים פרטי, ולא כנגד העיריה.

(2) תביעת ביטוח

אם לנפגע התאונה יש גם פוליסת ביטוח פרטית שמכסה אותו מפני תאונות אישיות, הוא זכאי להגיש תביעת ביטוח בפני חברת הביטוח, וזאת תוך 3 שנים ממועד התאונה. יש לשים לב שכאשר מדובר בביטוח תלמידים, תקופת 3 השנים מתחילה לרוץ רק עם הפיכתם לבגירים בגיל 18, ולכן הם זכאים למעשה להגיש את תביעת הביטוח שלהם עד הגיעם לגיל 21.

(3) תביעה בפני המוסד לביטוח לאומי

אם נפגע התאונה איבד את כושר העבודה שלו כתוצאה ממנה, הוא זכאי להגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, לקבלת דמי תאונה למשך עד 90 יום, בכפוף לעמידתו בתנאי הזכאות לכך. ככל שנותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה, הוא יהיה זכאי בתום תשלום דמי התאונה לקבל גמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, אף זאת בכפוף לעמידתו בכל תנאי הזכאות לכך.

מה צריך לעשות במקרה של תאונה ברשות הרבים?

וכמו לגבי כל תביעה, גם לגבי תביעה בגין תאונה ברשות הרבים, מכל סוג שהיא, חשוב להקפיד ולאסוף את כל חומר הראיות שנחוץ ורלוונטי להוכחת נסיבות התאונה והיקף הנזקים שנגרמו בגינה, כדי להוכיח את עילת התביעה והיקף הפיצויים שנתבעים במסגרתה.

לשם כך, חשוב לתעד ולצלם ככל הניתן את מקום התאונה, ובמיוחד את המפגע הסביבתי שגרם לתאונה, לגשת לקבלת טיפול רפואי במידת הצורך, לשמור על כל המסמכים הרפואיים, ועל כל מסמך נוסף שיכול להוכיח את נסיבות התאונה והיקף הנזקים שנגרמו בגינה. חשוב גם לבדוק האם היו עדים לתאונה, שיוכלו להגיע לבית המשפט ולהעיד על נסיבותיה.

חובת הזהירות של העיריה לשמור על תקינות השטחים הציבוריים שבאחריותה

כפי שצוין לעיל, כדי שהתביעה בגין התאונה בשטח הציבורי תתקבל, על הנפגע להוכיח בראש ובראשונה שלגורם שאחראי על אותו שטח יש חובת זהירות כלפיו, אולם הוא התרשל והפר אותה.

בעניין זה נקבע בפסיקה שלמעשה לכל עיריה יש חובת זהירות כלפי ציבור המשתמשים בשטחים הציבוריים שנמצאים בתחום שיפוטה, אשר מתבטאת בחובה לדאוג לתחזוקה מתמדת ותקינה שלהם, ולהסיר מהם מכשולים ומפגעים סביבתיים שעלולים לסכן את הציבור ו/או את רכושו.

חובה זו נובע מהוראות שונות של פקודת העיריות, לרבות הסעיפים הבאים:

• סעיף 249(29) לפקודה, שקובע שלעיריה יש סמכות "לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והבטחון בו …".
• סעיף 249(11) לפקודה, שמסמיך את העיריה "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור."
• סעיף 235(2) לפקודה, שקובע שהעיריה "תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט."
• סעיף 235(3) לפקודה, שקובע שהעיריה "תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב."
• סעיף 235(5) לפקודה, שקובע שהעיריה "תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות."

לפיכך, אם העיריה התרשלה והפרה את חובת הזהירות שמוטלת עליה, וכתוצאה מכך אירעה תאונה שגרמה נזק לנפגע, הוא זכאי לתבוע ממנה תשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה.

לצורך זה, אין כל צורך להוכיח שהעירייה ידעה על המפגע עוד לפני שהתאונה התרחשה. כלומר, אי הידיעה של העיריה אודות קיומו של המפגע איננה פוטרת אותה מחובת אחריותה כלפי התושבים.

כדי לקבל פיצויים מהעיריה, מומלץ בדרך כלל תחילה לשלוח לעיריה מכתב דרישה לתשלום פיצויים, וזאת בשאיפה לסגור את העניין מולה באופן ישיר ומחוץ לכתלי בית המשפט.

אם העיריה לא נענית למכתב הדרישה, ניתן להגיש נגדה תביעה בפני בית המשפט, ובלבד שהדבר ייעשה בתוך תקופת ההתיישנות, שבד"כ הינה 7 שנים ממועד התאונה.

הגבלת האחריות לסיכונים בלתי סבירים בלבד

כאשר שוקלים האם להגיש תביעה כנגד העיריה או גורם אחר בגין תאונה שאירעה בשטח ציבורי שבאחריותו, חשוב להיות מודע לכך שחובת הזהירות שלהם חלה רק לגבי מניעת סיכונים בלתי סבירים בלבד, להבדיל מסיכונים סבירים.

במה דברים אמורים?

בפסיקה נקבע שחיי היומיום שלנו עתירים גם בסיכונים שונים שעלולים להתממש, מבלי שמי אחראי להם ישא באחריות לכך, מאחר שמדובר בסיכונים סבירים, טבעיים, ושגרתיים, שחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון כדי לאפשר את ניהול החיים באופן סדיר ושוטף.

לפיכך, יש להבדיל בין סיכונים סבירים כאמור, לבין סיכונים בלתי סבירים, שאין הצדק לקיומם, וזאת באופן לפיו חובת הזהירות תחול רק לגבי סיכונים בלתי סבירים בלבד (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש).

דוגמאות לסיכונים סבירים: מי שמשתמש במתקן ספורט, צריך לקחת בחשבון שהוא עלול להיפגע מעצם השימוש בו, גם אם המתקן תקין לחלוטין. מי שנמצא בבית מרחץ, צריך לקחת בחשבון שהרצפה שלו תהיה לעתים מעט רטובה, ולהיזהר שלא להחליק עליה, וכיו"ב.

כנ"ל לגבי סיכונים שקיימים במדרכות וכבישים שנמצאים בתחום השיפוט של העיריה.

בפסיקה נקבע שהמדרכות והכבישים אינם יכולים להיות "משטח סטרילי", ועל כן עלולים להיות בהם סדקים, שיפועים, בליטות, וכדומה, ולא ייתכן להטיל על העיריה חובה לבדוק אותם כל הזמן, ולתקן כל סדק קטן שנוצר בהם. לפיכך, גם לא ניתן להטיל על העיריה אחריות לפיצויים בכל מקרה שאדם נפל בגלל מפגע שהיה בשטח ציבורי שבתחום אחריותה, אלא יש להבדיל בין מפגע רציני ובולט, לבין מפגע קטן ושולי יחסית, שמהווה סיכון סביר וטבעי בגדר חיי היומיום.

עם זאת, יש לשים לב שלא ניתן לקבוע באופן גורף וחד משמעי איזה מפגע ייחשב כסיכון סביר או בלתי סביר, אלא הקביעה בעניין זה תיעשה בכל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו.

אם ייקבע שהתאונה נגרמה עקב סיכון סביר – הנפגע לא יהיה זכאי לפיצויים.

ולהיפך: אם יקבע שהתאונה אירעה עקב סיכון בלתי סביר – הנפגע יהיה זכאי לפיצויים.

התייעצו עמנו

בכל שאלה והתייעצות בנושא, אנו במשרד עורכי דין דוד סער נשמח לעמוד לשירותכם. צרו עמנו קשר טלפוני או השאירו פניה ועורך דין מומחה בתחום זה ייצור עמכם קשר בהקדם.