יצא מהבסיס כדי לאכול ונפגע בתאונת דרכים

מאת:

סיפור המעשה כפי שהיה הינו כדלקמן: המערער תפקד כשוטר מג"ב בשירות קבע. בתאריך הרלוונטי סיים הוא משמרת בת שמונה שעות, במהלכה יצא לסיור בג'יפ במזרח ירושלים, כשבשעה 22:30 חזר לבסיס לצורך מנוחה. עפ"י המתוכנן היה המערער אמור להתחיל את המשמרת הבאה למחרת בשעה 05:15. לאחר שהתברר לו כי בשל תקלה אין ביחידה ארוחת לילה הלך לישון. מפאת הרעב שהציק למערער, התקשה להירדם, ובסמוך לשעה 01:45 יצא כשהוא רכוב על אופנוע ולבוש מדים, לסעוד במסעדה הנמצאת סמוך לבסיס. כארבעים וחמש דקות לאחר מכן, בדרכו חזרה לבסיס, היה מעורב בתאונת דרכים ונחבל בכף רגלו השמאלית. קצין התגמולים דחה בקשתו לזכות בתגמולים והועדה דחתה את ערעורו.

הועדה קבעה שמתקבל יותר על הדעת "כי תאונת האופנוע אירעה בשל חוסר ניסיונו של המערער לנהוג בכלי רכב זה" (קיבל הרישיון מספר ימים טרם התאונה). וכי "חבלתו של המערער היא כתוצאה מנסיעה באופנוע ואין בנסיעה זו ללא כלום מהשירות הצבאי" (העדר קשר סיבתי).

בפסיקתו מזכיר ביהמ"ש המחוזי את קביעת ביהמ"ש העליון לפני כ- 30 שנה לפיה, "אילו רצה המחוקק להגביל זכות התגמולים למקרי נכות שאירעו תוך כדי מילוי תפקיד צבאי כדין צריך ויכול היה לומר כן בלשון מפורשת". לדעת ביהמ"ש המחוזי, אין מקום לשלול זכאותו של כל חייל הנמצא מחוץ לבסיס בניגוד לנוהל, תהיינה נסיבות המקרה וטיב הסיבה והמטרה אשר תהיינה. הפתח האמור בחוק (סעיף 1א' לחוק הנכים), מצומצם ואין להחילו אלא במקרים ובנסיבות חריגים. ככלל, סטייה מנוהל תגרור אחריה המסקנה של שהייה שלא כדין – אך לא תמיד.

מן הכלל אל הפרט – מציין ביהמ"ש כי המדינה מלינה על כך שהמערער יצא מהבסיס לצורך ביצוע פעולה פרטית שאינה קשורה לצבא. אמנם, אכילה הינה פעולה של הפרט, ברם, לדידו של ביהמ"ש, אף הסטואיקנים (זרם פילוסופי שהתבייש לאכול בפומבי), הבינו שהפעולה אינה בגדר מותרות, אלא הוא המצב לכל אדם. החייל, במסגרת שירותו, מחוייב לאכול לא רק לצרכי הישרדות, אלא גם לצורך ביצוע המשימות שהוטלו עליו. לכן אין זה מפתיע, לדעת ביהמ"ש, שחכמי דורנו הכירו עפ"י ההלכה והמשפט העברי בהיתר לחיילים שלא לצום – אפילו הפעילות המבצעית אמורה להתרחש מיד עם סיום התענית.

יוצא כי במקרה דנן, עת כאמור הלך המערער לישון, ולא הצליח להירדם על רקע המתואר לעיל, די בכך להראות קשר סיבתי בין האירוע לבין השירות הצבאי. בהיבט זה מזכיר ביהמ"ש את דברי הנשיא ברק בפס"ד פוטשניק: "הרכיב האובייקטיבי עניינו הקשר לשירות הצבאי. נדרש, כך נקבע, כי לא יהא מדובר באירוע טריוויאלי, שולי או אירוע שגרה אלא אירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. אין די בקשר רופף בין פריצת המחלה ובין השירות הצבאי. נדרש אירוע שיש בו "ממשות". הצבא חייב לדאוג לצרכי האכילה של החייל, ועל כן אין לגרוס שמדובר בנסיעה לצרכיו הפרטיים שביניהם לבין הצבא קשר רופף.

לאור כל האמור לעיל, מגיע ביהמ"ש למסקנה כי על הערעור להתקבל וכי יש מקום להעניק תגמול למערער עפ"י חוק (תגמולים ושיקום).

עא (ב"ש) 1072/06 יונה אהוד נ' קצין תגמולים

דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור