האם עקב בחירה של ההורים להביא פרי בטן משותף, מבלי לחיות יחדיו, יש בה כדי להביא למצב בו בית המשפט לענייני משפחה, יורה על משמורת משותפת?
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב –יפו, ביקר את המגמה שאומצה לאחרונה על ידי שירותי הרווחה, לפיה ברירת המחדל היא משמורת משותפת חלף חזקת הגיל הרך.
בתיק תלה"מ 55746-03-17 ר.ב. נ' מ.ה (פורסם בנבו, 27.9.2017), דחה בית המשפט תובענה של אב, שעניינה משמורת וזמני שהות בכל הנוגע לבת הצדדים – קטינה כבת שלוש, אשר, נולדה עקב בחירת הצדדים להביאה לעולם, ללא מחייה משותפת באותו בית. יודגש, כי ברקע להגשת התובענה, התקיימה מערכת יחסים בלתי יציבה בין ההורים, ורבת מחלוקות. יחד עם זאת, פקידת הסעד המליצה על משמורת משותפת והסדרי ראייה נרחבים.
לעניין הסדרי הראייה סבור היה בית המשפט כי אין מניעה לקיים זמני שהות שוויוניים, אולם, בכל הנוגע לעניין המשמורת, בית המשפט התקשה להסכים עם המדיניות אשר ננקטה לאחרונה על ידי שירותי הרווחה, בה ברירת המחדל היא משמורת משותפת: "כאשר אני מתרשם ששירותי הרווחה אימצו באחרונה מדיניות חדשה ולפיה ברירת המחדל היא משמורת משותפת, קשה לי להסכים איתם, שהרי אין מדובר ב"אוטומט". אפילו חזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה, אך היא לפחות חזקה של החוק. אין בחוק משמורת משותפת ועד שיתרצה המחוקק אם יתרצה והדברים אינם פשוטים כלל, לשנות את החוק – אזי, החוק הוא אדוננו כולנו".
במקרה הנדון, בית המשפט מצא כי לא בטוח שראוי לחתור בנסיבות הקיימות למשמורת משותפת. על מנת, שיורה בית משפט על משמורת משותפת, נדרש הוא לבחון שורת קריטריונים, כאשר הקריטריון המרכזי בעיני בית המשפט, הוא טיב התקשורת וטיב מערכת היחסים שבין ההורים. לתפישת בית המשפט, מחומר הראיות בתיק זה, עולה כי מערכת היחסים בין ההורים אינה טובה, עד כדי כך כי רוב ההתקשרות ביניהם נעשית באמצעות תקשורת אלקטרונית כזו או אחרת.
לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט את התובענה להורות על משמורת משותפת, וקבע כי המשמורת בקטינה תהיה בידי האם, עד הגיע הקטינה לגיל בגרות, או עד למתן החלטה אחרת.
דוד סער, עו"ד
