סעיף 383 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), קובע כי "
אדם גונב דבר אם הוא – … נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע…". (להלן: "הגדרת גניבה")
בתיק ת"א (שלום ראשל"צ) 21993-6-13 יהונתן כהן נ' אדיר אביגד ואח', (פורסם בנבו, 9.10.2017), בית המשפט עסק בשאלה האם במקרים מסוימים בהם נעשה "שימוש ברכב ללא רשות", הדבר ייחשב כגניבה, למרות שבמקרים המסוימים, המעשה כשלעצמו לא נתן מענה על תנאי הגדרת הגניבה בחוק העונשין.
לטענת התובע, בעת שהוא והנתבע 1, היו בדרכם חזרה ממסיבה, הוא יצא מהרכב בו נהג לצורך התרעננות, כאשר הנתבע 1, עבר במהירות למושב הנהג והחל בנסיעה, ללא רשותו. מאוחר יותר, נמצא הרכב כשהוא נטוש, לאחר שעבר תאונה ובמצב של "אובדן גמור". הנתבעת 2, חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב התובע בביטוח מקיף, סירבה לפצות את התובע בגין הנזקים לרכב. לטענתה, גרסת התובע "הזויה" וגם אם תאומץ על ידי בית המשפט, אין מדובר ב"גניבה" המכוסה בפוליסה.
לאחר שנשקלו הראיות, קבע בית המשפט, כי התובע הצליח להוכיח את עיקר גרסתו, כי הנתבע 1, היה זה שנמלט בנסיעה.
לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי הפוליסה בה בוטח רכב התובע, כללה אירוע של "גניבה", אולם, לטענת הנתבעת במקרה הנדון, נטילת הרכב על ידי הנתבע 1, אינה נחשבת ל"גניבה", לפחות לא על פי הגדרת חוק העונשין, לפיו, עבירת "הגניבה" כוללת כוונה של הנוטל לשלול את הנכס מבעליו שלילת קבע. במקרה הנדון, אין ספק, כי הנתבע 1 לא התכוון לשלול לצמיתות את הרכב מהתובע. לפיכך, אין המדובר בעבירת "גניבה", אלא עבירה לפי סעיף 413ג לחוק העונשין – עבירה על של שימוש ברכב ללא רשות. לטענת הנתבעת 2, כיוון שהמקרה הנדון אינו נכנס להגדרת "הגניבה" במובנה הפלילי, אין היא חבה בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו.
בית המשפט פסק, כי אין לקבל את גישת הנתבעת 2, לפיה "גניבה" לעניינה של פולסת הביטוח היא רק "גניבה" כמובנה בחוק העונשין. יש ליתן מענה לציפייה של המבוטח הסביר כי אם רכבו "ייגנב" הוא יזכה לכיסוי ביטוח, וכמו כן, אין המבוטח הסביר בקיא ומוטרד בדקדוקי הבחנה בין עבירה של "שימוש ברכב ללא רשות" לבין עבירה של "גניבה". בית המשפט קבע כי יש להכיר בנטילת הרכב על ידי הנתבע 1 כ"גניבה" המכוסה בפוליסה.
בית המשפט קיבל את התביעה, וגזר כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 87,274 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע את אגרת בית המשפט, הוצאות ושכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 20,000 ₪.
דוד סער, עו"ד
