בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו

מאת: עו"ד דוד סער

חקיקה שאוזכרה:
חוק הירושה, תשכ"ה-1965: סע' 147
חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005: סע' 16
תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 – לא מרובד: סע' 41כו
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע' 36(ב)

מיני-רציו:
* ביה"ד דחה את תביעת התובעת לקבלת קצבת שאירים מהנתבעת. נפסק כי לפי הוראות התקנון שהיה בתוקף בעת פטירת המנוח התובעת אינה זכאית לקבלת הקצבה, כי לא נפל פגם בדרך תיקון תקנון הקרן שהיה בתוקף בעת פטירת המנוח, כי התובעת לא הוכיחה היעדר סבירות או חוסר צדק המצדיקים התערבות בשינוי ותוכן התקנון, כי אין הצדקה לסטות מתקנון הקרן לפי עניין רוזנשטראוך, כי אין לתובעת אינטרס הסתמכות וציפייה לקבלת הקצבה, וכי אין בצוואת המנוח בה ציווה להוריש לתובעת את כל הזכויות מגמלה בקרן כדי לגבור על תקנון הקרן, ומכל מקום לא היה בידיו להורישן.
* עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
* קופות גמל – קרן פנסיה – תקנון הקרן
* קופות גמל – קרן פנסיה – המועד להתגבשות זכויות הפנסיה
* קופות גמל – גימלה – החלפת מוטב
.
צבי תמרי ז"ל (להלן: המנוח) היה נשוי לנתבעת 2 (להלן: רחל) החל משנת 1962. המנוח היה חבר בחברת דן החל משנת 1962, ועד לפרישתו בשנת 1996 (להלן: מועד הפרישה). החל ממועד פרישתו שילמה הנתבעת 1 (להלן: הקרן) קצבת זקנה למנוח מדי חודש. בשנת 1998 ערכו רחל והמנוח הסכם ממון, לו ניתן תוקף של פסק דין לפיו מערכת היחסים בין רחל והמנוח תהא מושתת על הפרדה רכושית מוחלטת, למעט ההתחייבויות המפורטות בהסכם, וכי אם יפקעו נישואיהם של בני הזוג, תהא רחל זכאית לקבל את מלוא הקיצבה ו/או קיצבת השאירים מהמנוח או מהקרן. התובעת והמנוח הוכרו כידועים בציבור החל מחודש 10/98 עד לפטירתו בחודש 4/16. המנוח היה נשוי בעת פטירתו. הדיון נסב אודות זכאות התובעת לקבלת קצבת שאירים מהקרן.
.
בית הדין האזורי לעבודה (א' רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור ה' הרמור, ע' הראלי) דחה את התביעה ופסק כי:
ראשית נקבע כי התקנון הרלוונטי לצורך בחינת הזכאות לקצבת שאירים אינו התקנון שהיה בתוקף במועד פרישת המנוח, אלא התקנון שהיה בתוקף בעת פטירת המנוח. התקנון במועד הפטירה קובע כי הזכאות לקצבת שארים קמה רק למי שהייתה בת זוג של הנפטר "… לפני המועד בו היה זכאי לראשונה לקבלת קצבת זקנה בקרן …". התובעת אינה עונה על הגדרה זו; שנית, ביה"ד קבע כי השינוי שנעשה בתקנון הקרן נעשה בהתאם לעקרון הדינאמיות, לפיו רשאית קרן פנסיה לשנות מעת לעת את הוראות התקנון באופן המשנה את זכויות החברים, וקבע כי לא הוכח שנפל פגם בדרך תיקון התקנון, בפרט לאור הצורך שהיה באותה עת בעריכת השינויים, שיקול הדעת שהופעל ונוכח העובדה שהממונה אישר את השינוי כדין.
ביה"ד דחה את טענות התובעת כי לא ניתן לשלול זכות לקצבה באופן רטרואקטיבי. בבג"צ קוריצקי, נדונה מעמדה המעין קנייני של הזכות לגמלה, ועל כך שלא ניתן לגרוע מזכויות וציפיות כלכליות רק בשל עקרון הדינאמיות, ולכן החלה למפרע של שינוי מדיניות, גם אם נעשית בסמכות, עלולה להיחשב כבלתי צודקת ובלתי סבירה. אלא שגם אם יש מעמד מעין קנייני לזכות לקצבה, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח היעדר סבירות או חוסר צדק המצדיקים התערבות בשינוי ותוכן תקנון הקרן, באופן שיש בו השלכה כלכלית ואקטוארית רחבה. שנית, טענת התובעת כי רכשה היא את מלוא הזכויות בקרן ביום בו הפכה לבת זוגו של המנוח, נדחתה. מועד הזכאות הינו מועד פטירת המנוח, והזכות נבחנת בהתאם לתקנון שהיה בתוקף במועד זה.
ביה"ד קבע כי עניינה של התובעת אינו "מקרה קצה" המצדיק סטייה מתקנון הקרן והליכה בדרך שהתווה בימ"ש העליון בעניין רוזנשטראוך, שכן אין באי קבלת הקצבה כדי לפגוע בביטחונה הסוציאלי-כלכלי; ביה"ד דחה את הטענה כי לתובעת יש אינטרס הסתמכות וציפייה לקבלת גמלת שאירים, וכי זו ציפייה שהדין מגן עליה. הלכה היא כי תקנון הקרן הקובע הינו התקנון במועד הפטירה. בנוסף, לא ניתן להתבסס על זכויות בתקנון כל עוד לא התרחש האירוע המזכה. בפועל אף לא הייתה הסתמכות של התובעת, שכן שינוי התקנון בענייננו נעשה בהתאם להסכמת חברי הקרן, שלא נסתר כי המנוח היה חלק מהם. המנוח אף היה ער לשינוי ולכן ערך תצהיר לאחריו ושינה את צוואתו. בנוסף, בזמן אמת, התובעת סברה כי קצבת השארים מגיעה לרחל, מי שהיתה אשת המנוח בזמן צבירת הזכאות וכן ביום פטירתו.
ביה"ד דן בשאלה האם יש בצוואת המנוח בה ציווה להוריש לתובעת את כל הזכויות מגמלה מחברת דן, כדי לגבור על תקנון הקרן, בציינו כי סעיף 147 לחוק הירושה קובע כך: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון". אמנם סעיף 36(ב) לחוק החוזים, מאפשר לבטל זכות של מוטב ולהעמיד במקומו מוטב אחר, על ידי צוואה, שהודעה עליה ניתנה לקרן הפנסיה. עם זאת, כדי שהשינוי יחייב, ההודעה על הצוואה צריכה לעשות במועד לקרן הפנסיה, ולא קיימת בתקנון קרן הפנסיה "התנייה נוגדת" השוללת את תחולת סעיף 36(ב) הנ"ל, וכי המוטב האחר, אליו מבקש העמית להסב את פנסיית השאירים, נמנה על השאירים כהגדרתם בתקנון הקרן. הואיל והתובעת אינה נמנית על המוטבים בקרן הפנסיה לפי התקנון שחל, אין בסעיף 36(ב) לחוק החוזים, או בצוואת המנוח כדי לאפשר את העברת הזכאות לתובעת. התובעת אף לא הרימה את הנטל להוכיח כי הודעה על הצוואה הועברה בזמן אמת לקרן; מעבר לצורך, הזכויות ניתנו לרחל לפי הסכם הממון, ולפיכך ממילא לא היה בידי המנוח להורישן.

פסק דין

עניינה של התביעה הינה בקשת הגברת הירש תמרי חנה (להלן: התובעת) להכרה כידועה בציבור של המנוח צבי תמרי ז"ל (להלן: המנוח) לעניין זכאותה לקבלת קצבת שאירים מקרן הגמלאות של חברי "דן" בע"מ.
ההליך
1. ביום 1.11.16 הוגשה תביעת התובעת כנגד הנתבעת 1 בלבד.
2. ביום 22.12.16 הוגשה בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף אשר נדחתה בהחלטת בית הדין. עם זאת, נקבע כי לאור טענות התובעת באשר לזכאותה חלף הגב' רחל תמרי, עליה לתקן את כתב התביעה על דרך של הוספתה, שכן היא צד דרוש להליך.
3. ביום 14.3.19 התקיים דיון הוכחות ונשמעו עדותיהם של התובעת, הגב' רחל תמרי ומר רוזנצויג מטעם הנתבעת 1.

העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות
4. המנוח היה נשוי לנתבעת 2, היא הגברת רחל תמרי (להלן: רחל או הנתבעת 2) החל משנת 1962.
5. המנוח היה חבר באגודה השיתופית "דן" (שהפכה לימים ל"דן – חברה לתחבורה ציבורית בע"מ)(להלן: דן)), החל משנת 1962 ועד לפרישתו ביום 31.7.96 (להלן: מועד הפרישה).
6. החל ממועד פרישתו שילמה החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ (להלן הקרן או הנתבעת) קצבת זקנה למנוח מדי חודש.
7. ביום 3.9.1998 ערכו רחל והמנוח הסכם ממון, לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 8.11.98 על ידי בית המשפט לעניינני משפחה במחוז תל אביב והמרכז (להלן: הסכם הממון או ההסכם; נספח א' לתצהיר הנתבעת 2).
בהסכם הממון נקבע, בין היתר, כי מערכת היחסים בין רחל והנוח תהא מושתת על הפרדה רכושית מוחלטת, למעט ההתחייבויות המפורטות בהסכם וכן כי הסכם הממון יכול וישתנה רק על ידי עריכת הסכם חדש אשר יאושר על ידי בית המשפט (ר' סעיפים 2-3 להסכם הממון). עוד נקבע בסעיף 10.4 להסכם כך:
"מוסכם ומוצהר בזאת באופן מפורש ובלתי חוזר, כי אם יפקעו נישואיהם של בני הזוג חס וחלילה, מכל סיבה שהיא, תהא אשר תהא הסיבה, תהא האישה זכאית לקבל את מלוא הקיצבה ו/או קיצבת השאירים מאת הבעל או מאת הקרן, הכל בהתאם לנסיבות פקיעת הנישואין".
8. התובעת והמנוח הוכרו כידועים בציבור החל מיום 1.10.98 (ר' אישור המוסד לביטוח לאומי בנספח ב' לתצהיר התובעת) ואין חולק כי התובעת היתה הידועה בציבור של המנוח עד לפטירתו ביום 6.4.16. כעולה מתעודת הפטירה היה המנוח נשוי עד לפטירתו (ר' תעודת פטירה בנספח א' לתצהיר התובעת).
9. ביום 29.7.09 חתם המנוח על תצהיר בו הוא "מורה לקרן הגמלאות של חברת דן לרשום לפניה, כי לאחר מותי, תועבר גמלת השארים שלי לגב' הירש תמרי חנה ת.ז … שהיא זוגתי ואנו מוכרים כידועים בציבור וחיים יחד מאז שנת 1998" (ר' נספח ה' לתצהיר התובעת).
10. בצוואתו מיום 25.12.15, ציווה המנוח להוריש לתובעת, בין היתר את "כל הזכויות שיש לי מגימלה, מחברת "דן" בה עבדתי שנים רבות וממנה פרשתי לגמלאות" (ר' נספח ו' לתצהיר התובעת).
11. ביום 15.5.16 (בהתאם לאישור הפקס) שלחה התובעת לקרן מכתב בעניין קצבת המנוח, כדלקמן:
".. בהמשך לשיחתנו הטלפונית היום בשעה 11.20, תמרי צבי נפטר בתאריך 6 לאפריל 2016.
אני הח"מ הירש תמרי חנה ת.ז .. מבקשת שהקצבה החודשית שמגיעה לאלמנתו גב' תמרי רחל רוזה ת.ז. .. תמשיך להגיע אליה ישירות ולא כמו שהיה עד כה שתמרי צבי קבל הקצבה והוא העבירה אליה. עפ"י התקנון של "דן" היא אמורה לקבל (מצ"ב אישורים שלי ידועה בציבור). …" (ר' נספח ח' לתצהיר התובעת וכן נספח ב' לתצהיר רחל).
12. ביום 6.6.16 נשלח אל הקרן מכתב מאת בא כוחה של התובעת, שם נטען כי יש להכיר בה כזכאית לקבל את קצבת השארים (ר' נספח 7 לתצהיר הקרן). הצדדים ניהלו תכתובת מכתבים בנושא (ר' נספחים 8-13 לתצהיר הקרן) ומשלא הגיעו להסכמות הוגשה התובענה דנן.
13. ביום 16.6.16 שלחה רחל מכתב אל הקרן בו ביקשה כי זכויות תשלום קצבת השארים תועבר אליה (ר' נספח ג' לתצהירה). ביום 4.8.16 קיבלה רחל את תגובת הקרן שם נקבע כי היא עונה להגדרת "אלמנת בר קצבה" ולכן זכאית לקבלת קצבת שארים מהקרן החל מחודש 05/2016 (ר' נספח ד' לתצהירה).

טענות הצדדים
14. לטענת התובעת, זכאית היא לקבלת קצבת שארים מהקרן, היות והיא היתה הידועה בציבור של המנוח החל משנת 1998 ועד למועד פטירתו בשנת 2016. לטענתה, יש להחיל על עניינה את תקנון הקרן אשר היה בתוקף במועד פרישתו של המנוח לגמלאות. עוד טוענת התובעת כי המנוח, ציווה הן בתצהיר מטעמו והן בצוואתו את מלוא רכושו לתובעת, לרבות זכויותיו מהקרן שכן חשש שבבוא העת רחל תקבל את גמלת השארים מהקרן. לטענתה המנוח שילם לרחל סכומים גבוהים מהסכם הממון שנערך ביניהם, באופן לא שגרתי, על מנת ליצור איזון בין התשלומים שישולמו לה לאחר פטירתו ובין התשלומים שקיבלה רחל במהלך חיי המנוח (סעיף 9 לתצהירה). לטענתה בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה יש לקבוע כי קצבת השארים מגיעה לה, בהתאם לרצונו המפורש של המנוח.
עוד טוענת התובעת כי לאחר שקיימה שיחות מקדימות עם נציג הקרן, ובטרם קיבלה ייעוץ משפטי, סברה לתומה כי קצבת השארים מגיעה לרחל, היות והיתה מוגדרת כאשתו של המנוח. ומאחר ולא רצתה שהכספים יועברו לרחל דרך חשבונה הפרטי, ביקשה מהקרן במכתבה להסדיר את נושא העברת התשלום. לטענתה, לאחר שרחל ביקשה ממנה לחתום על כתב ויתור ביחס לקצבת השארים, הבינה היא כי יתכן והקצבה מגיעה לה ופנתה לייעוץ משפטי.
15. לטענת התובעת, השינוי החד צדדי שנערך בתקנון הקרן, פוגע קשות בזכויותיה של התובעת ודומותיה, אשר במועד היותה בת זוגו של המנוח, רכשה מכוח התקנון הישן זכויות עתידיות, עליהן נסמכה ברבות השנים. לטענתה, אין סעיף חוק מפורש המתיר לקרן לבצע תיקון הפוגע בזכויות העמיתים באופן רטרואקטיבי. לטענתה שינוי התקנון מוביל למצב אבסורד לפיו התובעת אשר היתה בת זוגו של המנוח משך 18 שנים תיוותר ללא זכאות לקצבת שארים.
16. לטענת הקרן, הטענות שהעלתה התובעת בתביעתה מנוגדות לפסיקה מפורשת של בתי הדין. לטענתה, התובעת מבקשת לקבל זכויות באופן המנוגד לתקנון הקרן. שכן לטענת הנתבעת, התקנון הקובע הינו תקנון הקרן משנת 2012, לפיו על מנת להיכלל בהגדרת "אלמנת בר קצבה" על התובעת להיות אשתו או ידועה בציבור של המנוח בשני מועדים, האחד לפני מועד פרישתו והשני ביום פטירתו. ואילו אף לגרסת התובעת היא לא היתה הידועה בציבור של המנוח עובר לפרישתו. הקרן טוענת כי בניגוד לבקשת התובעת להכיר בזכאותה לפי הוראות התקנון במועד הפרישה של המנוח, הלכה ידועה היא כי יש לבחון את הוראות הקרן בדבר הזכאות לקצבה, במועד קרות האירוע המזכה, קרי, מועד פטירתו של המנוח. דהיינו תקנון הקרן משנת 2012. ולפיו לא קמה לתובעת כל עילה והזכאות מגיעה לנתבעת 2, הגב' רחל תמרי.
עוד טוענת הקרן כי התקנון שונה ביוזמת הממונה על שוק ההון ובאישורו נוכח מצבה הקשה של הקרן באותן שנים והיה מחויב המציאות. לטענתה, גם ארגון גמלאי הקרן והאסיפה הכללית של הקרן, והמנוח בכללם, התכנסו ואישרו את התיקון המדובר לתקנון הקרן (ר' נספח 11 לסיכומיה).
לטענת הקרן, אין בצוואת המנוח ובתצהירו בכדי לגבור על תקנון הקרן אליו היה כפוף המנוח. וכן בהתאם להסכם הממון עליו חתם עם הגב' תמרי רחל, לא יכל הוא להקנות רכוש אשר אינו שלו, שכן הוסכם בין הצדדים כי קצבת השארים שייכת לרחל.
17. לטענת הגב' רחל תמרי, בהתאם לתקנון הקרן, במועד המזכה לגמלה, דהיינו פטירת המנוח, זכאית היא לקבלת קצבת השארים מאת הקרן ולא התובעת. עוד טוענת רחל כי לאורך כל תקופת עבודתו של המנוח בדן ניהלו היא והמנוח משק בית משותף, אשר הקנו למנוח את הזכות לקבלת קצבה מהקרן שכן דמי החבר והתשלומים לקרן שולמו מכספי משק הבית המשותף.
לטענתה, הסכם הממון, שקדם לצוואה, קבע מפורשות כי קצבת השארים מגיעה לה. ולפיכך לא יכול המנוח להעניק בצוואתו או בכל דרך אחרת, זכויות שאינן שייכות לו. ובאם היה ברצונו לשנות את ההסכם, היה עליו לעשות כן בדרך המפורטת שם, על ידי הסכם חדש שיאושר על ידי בית משפט. ולא בכדי בחר שלא לעשות כן.

דיון והכרעה
מהו התקנון הרלוונטי לצורך בחינת הזכאות לקצבת שאירים בענייננו?
18. קרן הגמלאות של עובדי דן הינה קרן ענפית סגורה, הפועלת בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: חוק הפיקוח) ותקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות). על פי סעיף 16 לחוק הפיקוח, ועל פי סעיף 41כו לתקנות, מחויבת היא ככל קרן פנסיה לפעול על פי הוראות תקנונה, כפי שאישר לה הממונה.
19. בענייננו חלוקים הצדדים באשר לתקנון אותו יש להחיל על נסיבות המקרה. כאשר לטענת התובעת, יש להחיל את התקנון משנת 1971, שהיה בתוקף במועד פרישתו של המנוח, על הגדרת המונח "אלמנה" שבו ואילו הנתבעות טוענות כי יש להחיל את התקנון משנת 2012, התקנון העדכני בעת פטירת המנוח.
20. סעיף ההגדרות בתקנון הקרן משנת 1971, שהיה תקף במועד פרישתו של המנוח ביום 31.7.96, קובע כי אלמנה היא "מי שהיתה אשתו של החבר בשעת פטירתו. להוציא: מי שהיתה אשתו פחות משנתיים ולא ילדה לו ילד.
מי שבמשך חמש השנים האחרונות שלפני פטירת החבר היתה נפרדת ממנו 3 שנים לפחות ובכללן שנים עשר חודשים שלפני פטירת החבר ולא היתה זכאית למזונות ממנו לפי פס"ד של בית משפט או של בי"ד מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהחבר לא נשא למעשה במזונותיה תוך שנים עשר חודשים שלפני מותו.
אשתו – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו" (ר' נספח 8 לסיכומי הקרן; להלן: התקנון משנת 1971).
21. בשנת 2005 נוספה הגדרת "אלמנת בר קצבה" לתקנון הקרן, אשר קבעה אבחנה בין הגדרת אלמנה כפי שהובאה לעיל להגדרת אלמנת בר קצבה שהיא "מי שהייתה אשתו ביום בו נפטר, ובלבד שהייתה אשתו של בר הקצבה לפני המועד בו היה זכאי לראשונה לקבלת קצבת זקנה בקרן…" (ר' נספח 9 לסיכומי הקרן; להלן: התקנון משנת 2005).
22. הגדרה זו נותרה בתוקף גם בנוסח התקנון משנת 2012, שהיה בתוקף בעת פטירת המנוח (ר' נספח 4 לסיכומי הקרן; להלן: התקנון משנת 2012).
23. בית הדין הארצי דן בשאלת המועד בו יש לבחון מהו התקנון הרלוונטי של הקרן בעניין הדומה לענייננו גם שם ביקשה ידועה בציבור לקבוע כי יש להחיל על שאלת זכאותה לקצבת שארים את התקנון שהיה בתוקף מיום פרישת המנוח לגמלאות ולא את התקנון שהיה בתוקף ביום פטירתו, נוכח השינוי שנעשה בתקנון הקרן (ר' ע"ע (ארצי) 10153-10-14 רבקה אביגדור נ' החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי "דן" בע"מ [פורסם בנבו](20.6.16) והאסמכתאות שם (להלן: עניין אביגדור)).
24. יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בעניין אביגדור, כמצוטט:
"הפסיקה בעניין זה ברורה היא, ולפיה זכויותיהם של חברי הקרן הן בהתאם להוראות התקנון החלות ביום מימוש הזכויות, קרי ביום האירוע מכוחו קמה הזכות (בג"צ אלחנתי הנ"ל). כך למשל נקבע בעניין שאוה (בג"צ 2673/06 שאוה נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] מיום 21.4.2009) כי:
"פנסיית השאירים איננה זכות מזכויותיו של בן הזוג המנוח, אלא זכות עצמאית של השאירים כפי שהוגדרו בתקנון קרן הפנסיה או בהתאם להודעה כאמור בסעיף 36(ב) לחוק החוזים (ע"א 601/88 רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441, פסקה 12 לפסק דינו של הנשיא שמגר (1993)). הזכות העצמאית של השאירים מתגבשת עם פטירת העמית בקרן הפנסיה (שלו, 599; לעומת זאת זכויות העמיתים בקרן הפנסיה מתגבשות ביום צאתם לגמלאות, ראו בג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] פס' 30 לפסק דינו של המשנה לנשיא מ' חשין (מיום 2.8.2006))."
(וראו גם דב"ע שנ/3-60 עמיקם ברקן ואח' – קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כב 258; בג"צ 7691/95 שגיא ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נב(5) 577).
ובענייננו- הזכות לקצבת שארים מתגבשת עם מות המבוטח או הפנסיונר.
האירוע המזכה את המערערת בקצבה הוא פטירת המנוח, ולפיכך הבחינה של התקנון הרלוונטי צריכה להיעשות במועד זה בלבד" (ההדגשות במקור – א.ר.ב).
25. לאור קביעת בית הדין הארצי בעניין אביגדור, אין אנו מקבלים את טענות התובעת לפיה יש לבחון את זכאותה לקצבת שארים בהתאם לתקנון שהיה בתוקף בעת יציאתו של המנוח לגמלאות, אלא הזכאות תיבחן על פי התקנון שהיה בתוקף במועד האירוע המזכה, הוא פטירת המנוח.
26. לפיכך, התקנון הרלוונטי הינו התקנון משנת 2012, לפיו הזכאות לקצבת שארים קמה רק למי שהייתה בת זוג של הנפטר "… לפני המועד בו היה זכאי לראשונה לקבלת קצבת זקנה בקרן, …". אין חולק כי התובעת אינה עונה על הגדרה זו.
חוקיות השינוי בתקנון הקרן
27. לטענת התובעת אין ליתן תוקף לשינוי החד צדדי שנעשה בתקנון הקרן, לאור השאלות המשפטיות שתיקון זה מעורר הפוגע בזכויותיה של התובעת ודומותיה, באופן רטרואקטיבי.
28. מנגד לטענת הקרן, תקנונה נוסח בצוותא חדא עם אגף הממונה על שוק ההון, ואושר על ידו, וזאת בשים לב למצבה הקשה באותם ימים. לטענתה השינוי אשר היה מחויב המציאות, הוא שאפשר את המשך ביצוע התשלומים השונים לגמלאים, ובכלל זה למנוח.
29. בהתאם לפסיקה המאפיינים העיקריים של קרנות הפנסיה החברתיות הם: תכלית סוציאלית, הדדיות ושוויון (ר' בג"צ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411 (להלן: בג"צ אליאב)).
30. כב' השופטת חיות (כתוארה אז), הדגישה כי קיים עקרון נוסף וייחודי לקרנות הפנסיה והוא "עקרון הדינאמיות", כמצוטט:
"מאפיין נוסף וייחודי של קרנות הפנסיה הוא "עקרון הדינאמיות" לפיו רשאית הקרן לשנות מעת לעת את הוראות התקנון באופן המשנה את זכויות החברים. דינאמיות זו של תוכנית הפנסיה והעיקרון הנוסף הנלווה אליה לפיו מתגבשות זכויות החברים בעת קרות האירוע הביטוחי ולא במועד הצטרפותם אל הקרן, נועדו להעניק לקרנות הפנסיה הותיקות גמישות בהתאמת התחייבויותיהן הכספיות אל מקורות המימון הזמינים להן (ראו: עניין שגיא, 587-586; בג"ץ אליאב, פסקה 30). הערבות ההדדית המאפיינת את קרנות הפנסיה מתבטאת בכך שכל ההפרשות המבוצעות על ידי חברי הקרן ועל ידי מעבידיהם נצברות ב"קופה משותפת" אותה על הקרן לנהל ולהשקיע כנאמן לטובת החברים (ראו: ע"ע אליאב, 775; סעיף 3 לחוק הפיקוח – קופות גמל) ובקרות האירוע הביטוחי זכאים כל חברה או חבר (או שאריהם לפי העניין) לקבל את המגיע להם מן הקרן בהתאם להוראות התקנון שיהיו בתוקף אותה עת "ללא קשר לשאלה, כמה הפריש או כמה הופרש על ידי מעבידו בגינו לקופת קרן הפנסיה" (עניין התאחדות חברות לביטוח חיים, 413) או לסיכונים שהקרן נשאה בגינו (ראו כהנא, 230)" (ר' בג"צ 2911/05 משה אלחנתי נ' שר האוצר – מר בנימין נתניהו, [פורסם בנבו] מיום 15.06.2008 (להלן: בג"צ אלחנתי)).
31. עוד נקבע על ידי בית המשפט העליון כי "הסמכות לשנות את התקנון היא מאפיין הכרחי של קרנות הפנסיה אם חפצות חיים הן: אם רוצות הן לשמור על השקעות החברים בהן ולהבטיח כי תוכלנה לעמוד בהתחייבויותיהן הכספיות כלפיהם. גמישות זו מובטחת בתאגידים, כגון בחברה ובאגודה שיתופית, שלהם מנגנונים לקבלת החלטות המאפשרים בהחלטות רוב את שינויו של התקנון בכל עת" (ר' בג"צ אליאב, בפסקה 31).
32. מחומר הראיות עולה כי השינוי בתקנון הקרן נעשה באישור הממונה על שוק ההון (ר' נספח 10 לסיכומי הקרן) ואף באישור ארגון גמלאי הקרן (ר' נספח 11 לסיכומי הקרן).
33. בחקירתו הנגדית, השיב מר רוזנצוויג, מנכ"ל הקרן, באשר לתהליך שינוי התקנון, כדלקמן:
".. ב-2005 היה שינוי שהכתיב משרד האוצר עקב שינוי חקיקה והתאמנו את התקנון לדרישת משרד האוצר. ב-2012 זה בדיוק אותו תקנון מילה במילה בו נוספו לו נספחים לפי דרישת האוצר ולכן זה נחשב שינוי תקנון. זכויות העמיתים והגמלאים לא השתנו אפילו לא בקוצו של יוד.
ש. מפנה לתקנון שהשתנה של 2012. מפנה לעמוד 3 לתקנון. הוראות הדין. האם בהוראות הדין האלו יש חוק או סעיף בחוק מפורש שמאפשר לכם לבצע תיקון כזה שיפגע בזכויות אחורנית?
ת. כל השינויים בתקנון הקרן וקרנות פנסיה בישראל כפופים לאישור רשות שוק ההון וחיסכון. תקנון לא נכנס לתוקף עד שלא ניתן לו אישור הרשות, בעבר זה היה משרד האוצר, נבדק ע"י היועצים המשפטיים גם תקנון 2012 נבדק כנדרש. יתרה מכך טענה דומה הועלתה כנגד הקרן בביה"ד הארצי לעבודה ובה השתתפה כצד הממונה על שוק ההון וטענה כי תקנון הקרן תקף ואושר ויש לפעול על פיו וכך אנו עושים.
ש. מדוע שיניתם את סעיף הזכאות לקצבת שאירים? מפנה לסעיף 5 בתצהירך?
ת. …הסעיף שאתה מדבר עליו הוא סעיף ששונה ב-2005 בעקבות גרעונות אקטוארים שהצטברו בקרן עקב כך שגימלאים נישאו מחדש עם נשים שלא צברו את הזכויות אלא הגיעו להיות נשים של הגימלאי בזמן היותו גמלאי כאשר פערי הגילאים בין הנשים החדשים [צ"ל חדשות] והגימלאו [צ"ל גמלאי] הלכו וגדלו, לכן המליץ אקטואר הקרן דאז מר גלס לשנות את התקנון או לחילופין להוריד את הקיצבאות בשיעור של כ-20%. זאת הייתה הסיבה שגם אירגון הגימלאים הסכים לשינוי זה. .." (ר' עמ' 13-14 לחקירתו הנגדית).
34. מהאמור עולה כי הופעל שיקול דעת בנושא שינוי תקנון הקרן, תוך שיתוף חברי הקרן, אשר לטענת הקרן המנוח היה חלק מחברי הקבוצה שאישרה את השינוי האמור. וטענה זו לא נסתרה על ידי התובעת.
35. לאור האמור, לא שוכנענו כי הצליחה התובעת להוכיח כי נפל פגם בדרך תיקון התקנון, בפרט לאור הצורך שהיה באותו עת בעריכת השינויים, טענה שלא נסתרה, שיקול הדעת שהופעל ונוכח העובדה שהממונה אישר את השינוי כדין. נוסיף כי בית הדין הארצי דן בשאלת תיקון התקנון האמור בעניין אביגדור, וקבע אף שם כי לא הוכח כי נפל פגם בדרך תיקונו של התקנון. והוסיף כי "חוקיות התקנון או אי חוקיותו איננה נבחנת על פי מידת הצדק שהתקנון יוצר במקרה בודד, אלא מתוך ראית ההקשר הכולל, והמטרה הקולקטיבית של העמיתים בקרן, ובכלל זה הצורך בשמירה על האיזון האקטוארי על מנת להבטיח את זכויותיהם הסוציאליות של כלל העמיתים (ראו עניין פריימן לעיל; ק"ג (חי') 2430-05-09 בלה בונין – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 8.8.2011)" (ר' עניין אביגדור).
36. באשר לטענות התובעת כי לא ניתן לשלול זכות לקצבה באופן רטרואקטיבי, תוך הסתמכות על פסקי דין של בית המשפט העליון (בג"צ 2944/10 קוריצקי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] מיום 13.10.15 (להלן: בג"צ קוריצקי); בג"צ 6784/06 שליטנר ו-25 אחרים נ' הממונה על תשלום גמלאות, סד(2) 581 (2011); בג"צ 5578/02 מנור נ' שר האוצר, נט (1) 729 (2004); בג"צ קהלני נ' ראש הממשלה, נד(3) 270 (2000)), לא שוכנענו כי יש לקבלה.
37. ראשית נציין כי בעניין אביגדור נדונה שאלה זו על ידי בית הדין הארצי, אשר קבע כך:
"במסגרת פסק הדין בבג"צ קוריצקי, הרחיב בית המשפט העליון על מעמדה המעין קנייני של הזכות לגמלה (ראו סעיפים 53-57 לחוות דעתו של כב' השופט מלצר), ועל כך שלא ניתן לגרוע מזכויות וציפיות כלכליות רק בשל עקרון הדינאמיות, ולכן החלה למפרע של שינוי מדיניות, גם אם נעשית בסמכות, עלולה להיחשב כבלתי צודקת ובלתי סבירה (ראו סעיפים 83 ו-87 לחוות דעתו של כב' השופט מלצר).
לטעמנו, גם אם נלך בדרך זו, אשר לפיה יש מעמד מעין קנייני לזכות לקצבה, הרי שבענייננו המערערת לא עמדה בנטל – כמפורט לעיל ולהלן – להוכיח העדר סבירות או חוסר צדק המצדיקים התערבות בתוכנו של התקנון והרחבה שיפוטית של קבוצת השאירים באופן שיש בו השלכה כלכלית ואקטוארית משמעותית על הקרן בכללותה".
38. לטעמנו קביעתו של בית הדין הארצי מתאימה גם לענייננו, שכן התובעת לא עמדה בנטל כאמור להוכיח היעדר סבירות או חוסר צדק המצדיקים התערבות בשינוי ותוכן תקנון הקרן, באופן שיש בו השלכה כלכלית ואקטוארית רחבה.
39. שנית, לטעמנו אין לקבל את טענת התובעת כי עניינה דומה לפסקי הדין של בית המשפט העליון אליהם הפנתה, שכן רכשה היא את מלוא הזכויות בקרן ביום בו הפכה לבת זוגו של המנוח (ר' סעיף 32 לסיכומיה). שכן כמובא לעיל, מועד הזכאות הינו מועד פטירת המנוח, והזכות נבחנת בהתאם לתקנון אשר היה בתוקף במועד זה. אין עניינה של התובעת דומה לעניינו של אדם המשלם מדי חודש בחודשו על מנת לקבל זכויות עתידיות מהקרן, ואין לקבל את טענתה כי זכותה נרכשה בהיותה בת זוגו של המנוח בשנותיו האחרונות וכי זהו "סוג של תשלום" (ר' סעיף 35 לסיכומיה).

האם עניינה של התובעת הינו "מקרה קצה" המצדיק סטייה מהוראות התקנון?
40. לטענת התובעת, יש לראות בשינוי התקנון באופן רטרואקטיבי כפגיעה בזכות הקניין שלה, שכן נקבע בפסיקה כי זכות מהותית ניתנת לבעל עניין בקרן כזכות מוקנית טרם מועד התגבשותה. וכן במועד הפיכתה לבת זוגו של המנוח ניתן לראות כמועד הקניית הזכות. עוד טענה התובעת כי הסתמכה ברבות השנים על האמור בתקנון הקרן ועל זכאותה לקבל קצבת שארים וממילא היה זה גם רצון המנוח, ולכן ידעה וציפתה שבבוא העת תזכה לגמלת השארים ולעתיד כלכלי טוב. לטענתה הפסיקה הכירה באינטרס ההסתמכות כאינטרס בעל משקל שראוי להתחשב בו. עוד לטענת התובעת, בשונה מעניין אביגדור, בעניינה הביע המנוח את רצונו במפורש, הן בתצהיר מטעמו והן בצוואתו, על העברת זכויותיו בקרן הפנסיה לתובעת. לטענתה, בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה, ובהתאם לפסיקה, ככל שיש צוואה מפורשת גוברת היא על הוראות הביטוח.
41. הנתבעות חולקות על התובעת וטוענות כי אין כל חריג להלכה הפסוקה במקרה של התובעת. עוד נטען כי המנוח לא יכל להוריש זכויות שלא היו ברשותו, שכן בהסכם הממון הועברו זכויות אלו לידי הגב' רחל, אשר בתקופת החיים המשותפים עמה נצברו זכויותיו של המנוח בקרן. כמו כן טוענת הקרן כי אין המנוח יכול לחייב את הקרן לפעול בניגוד לתקנון ולפיכך אין לאפשר הכרה בצוואת המנוח באופן שמגדיל את חבותה של הקרן, תוך סטייה מהתקנון על ידי קביעת מוטב הזכאי לפנסיה אשר אינו נמנה עם השארים כהגדרתם בתקנון הקרן.
42. בפסק הדין בעניין רוזנשטראוך (ע"א 7654/06 עדה רוזנשטראוך נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 30.12.07 (להלן: עניין רוזנשטראוך), דן בית המשפט העליון בשאלת הסדרי חלוקת הרכוש בין בני הזוג בהליכי בוררות לבין הוראות תקנון קרן הגמלאות. בנסיבות שם, בני הזוג חיו יחד כ-40 שנה, ו-20 שנה לאחר שהחלו לגור בנפרד הבעל נפטר. בית המשפט העליון התמודד עם הסתירה על ידי הרחבת המונח "מזונות" גם למי שזכאי לחלק בקצבת הפרישה. אולם כלשונו של כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז), מדובר במקרה החריג בנסיבותיו, שכן במקרה שם, בת זוגו של המנוח חיתה עם בעלה 40 שנה במהלכן צבר את זכויותיו לקצבת פנסיה ואף היתה שותפה לו שנים רבות לאחר פרישתו לגמלאות.
לפיכך קבע כב' השופט רובינשטיין כי אין להסיק ממקרה זה על מקרים אחרים: "… אציין כי הזהרתי עצמי שהמדובר בנושא מערכתי, שמטבע הדברים יש לו השלכות רוחב לגבי מקרים אחרים, אף כי אין בידינו מידע באשר להיקפן. המקרה דנא הוא "מקרה קצה", שכן במובן המהותי לא יתכן – כאמור – חולק על כך שהמערערת קנתה את זכאותה לקצבה בשכבר הימים. ודאי בעיני כי לגביה ולגבי שכמותה בדיוק אין הוראת התקנון בהקשר דנא יכולה לעמוד. אך יש להיזהר מקביעה גורפת וסיווג מקרים קרובים אחרים, שאינם מובהקים כמו המקרה דנא, ושאין לי ידיעה על מספריהם (אף כי קשה להניח שהם גדולים מאוד), והפתרונות לעשיית צדק לגביהם מסורים בידי המומחים לדבר…
איננו יודעים מה סברו מנסחי החקיקה והתקנון האחיד באשר למקרים כגון זה של המערערת, אך נוצר מצב שיש בו פגיעה שאינה מידתית, שבסופו של דבר משמעה גם הפליה. נראה כי אין הגדרת אלמנה שבתקנון האחיד יכולה לחול על המערערת שזכאותה המהותית קדמה לתקנון, ושמשמעות ההגדרה לגביה היא כי הסתמכותה על פנסיה לזקנתה יורדת לטמיון. לענין זה יש לבחון את מידתיות הפגיעה, ובמקרה דנא העוצמה של לא כלום לעומת הכל אינה יכולה לעמוד".
43. ואכן בעבר נדחו תביעות שביקשו להתבסס על עניין רוזנשטראוך (ר' בג"צ 3406/08 מנחם חבה נ' משרד האוצר – הממונה על הביטוח, [פורסם בנבו] מיום 30.11.09; ע"ע 496/09 ורדה בר-און – קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 1.7.10).
44. בענייננו, אין חולק כי את הזכויות בקרן צבר המנוח בעודו חי חיים משותפים עם הגב' רחל תמרי. שכן את חיו המשותפים עם התובעת, החל המנוח רק לאחר מועד פרישתו לגמלאות.
45. יתרה מכך, מחומר הראיות עולה כי במהלך חיו של המנוח, העביר הוא מדי חודש בחודשו את קצבת הפנסיה שקיבל מהקרן אל הגב' רחל תמרי (ר' נספח ח' לתצהיר התובעת וכן נספח ב' לתצהיר רחל). כך שהתכלית העומדת בבסיס תשלום קצבת השארים, שהיא בעיקרה למנוע את מחסורו הכלכלי של הסמוך לשולחנו של מקבל הגמלה עובר לפטירתו, עקב הפסקת ההכנסה מקבלת הגמלה, אף היא אינה מתקיימת במקרה דנן.
46. כמו כן, עיון בצוואת המנוח מעלה כי הוריש לה המנוח את כל רכושו לידי התובעת, תוך הוראה על תשלום סך של 450,000 ₪ לבניו מתוך עזבונו (ר' נספח ו' לתצהיר התובעת).
בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי קיבלה סכומים מעיזבון המנוח, כאשר לטענתה היו הם בסך של כ-150,000 ₪, לאחר התשלום לבניו (ר' עמ' 12 שורות 6-7).
כן השיבה התובעת בחקירתה הנגדית כי היא עדיין עובדת ובנוסף לכך מקבלת היא קצבת זקנה וקצבת אלמנות (ר' עמ' 12 שורות 4-5).
47. לאור האמור, לא שוכנענו כי עניינה של התובעת הינו מקרה קצה שבו יש ללכת בדרך שהתווה בית המשפט העליון בעניין רוזנשטראוך, שכן מחומר הראיות והעדויות עולה כי אין באי קבלת הקצבה כדי לפגוע בביטחונה הסוציאלי-כלכלי של התובעת.
48. אשר לטענה כי לתובעת ישנו אינטרס ההסתמכות, וציפייה לקבלת גמלת שאירים, וכי זו ציפייה שהדין מגן עליה, אף דינה להידחות.
49. כפי שפירטנו לעיל, הלכה פסוקה היא כי תקנון הקרן הקובע הינו התקנון במועד הפטירה. כלל נוסף הוא כי לא ניתן להתבסס על זכויות בתקנון כול עוד לא התרחש האירוע המזכה (ר' עניין אביגדור).
50. יתרה מכך נציין, כי מחומר הראיות והעדויות עולה כי בפועל אף לא הייתה הסתמכות של התובעת שכן שינוי התקנון בענייננו נעשה בהתאם להסכמת חברי הקרן, אשר לא נסתר כי המנוח היה חלק מהם.
עולה כי המנוח אכן היה ער לשינוי ולכן ערך תצהיר לאחריו (בשנת 2009) ושינה את צוואתו (ר' סעיף 14 לתצהיר התובעת).
51. כמו כן בזמן אמת, ועובר לקבלת ייעוץ משפטי, עולה כי התובעת סברה כי קצבת השארים מגיעה לנתבעת 2, מי שהיתה אשתו של המנוח בזמן צבירת הזכאות וכן ביום פטירתו, והדבר בא לידי ביטוי במכתב ששלחה אל הקרן, כמצוטט:
".. בהמשך לשיחתנו הטלפונית היום בשעה 11.20, תמרי צבי נפטר בתאריך 6 לאפריל 2016.
אני הח"מ הירש תמרי חנה ת.ז .. מבקשת שהקצבה החודשית שמגיעה לאלמנתו גב' תמרי רחל רוזה ת.ז. .. תמשיך להגיע אליה ישירות ולא כמו שהיה עד כה שתמרי צבי קבל הקצבה והוא העבירה אליה. עפ"י התקנון של "דן" היא אמורה לקבל (מצ"ב אישורים שלי ידועה בציבור). …" (ר' נספח ח' לתצהיר התובעת וכן סעיף 10 לתצהירה).

האם יש בצוואת המנוח בכדי לגבור על תקנון הקרן?
52. בצוואתו מיום 25.12.15, ציווה המנוח להוריש לתובעת, בין היתר את "כל הזכויות שיש לי מגימלה, מחברת "דן" בה עבדתי שנים רבות וממנה פרשתי לגמלאות" (ר' נספח ו' לתצהיר התובעת).
53. סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) קובע כך:
"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".
54. אמנם סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), מאפשר לבטל זכות של מוטב ולהעמיד במקומו מוטב אחר, על ידי צוואה, שהודעה עליה ניתנה לקרן הפנסיה.
עם זאת, נפסק כי בכדי שהשינוי יחייב, ההודעה על הצוואה צריכה לעשות במועד לקרן הפנסיה (ר' ע"א 3807/90 פישר נ' תמר קופת תגמולים, פ"ד מז(5) 104, 111-109 (1993)).
וכי לא קיימת בתקנון קרן הפנסיה "התנייה נוגדת" השוללת את תחולתו של סעיף 36(ב) לחוק החוזים (ר' ע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים ואח', פ"ד נד(5) 493 (2000) (להלן: פרשת כץ), בפסקאות 11 ו-17); וכי המוטב האחר, אליו מבקש העמית להסב את פנסיית השאירים, נמנה על השאירים כהגדרתם בתקנון הקרן (ר' פרשת כץ, בפסקה 15).
55. הואיל ובענייננו, ולפי המפורט לעיל, התובעת אינה נמנית על המוטבים בקרן הפנסיה לפי הוראות התקנון אשר חל על המקרה, אין בהוראות סעיף 36(ב) לחוק החוזים או בצוואתו של המנוח כדי לאפשר את העברת הזכאות לתובעת. מעבר לאמור התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הודעה על הצוואה הועברה בזמן אמת לנתבעת 1.
56. מעבר לצורך נציין, כי בהסכם הממון בין רחל לבין המנוח נקבע בסעיף 10.4 להסכם כי:
"מוסכם ומוצהר בזאת באופן מפורש ובלתי חוזר, כי אם יפקעו נישואיהם של בני הזוג חס וחלילה, מכל סיבה שהיא, תהא אשר תהא הסיבה, תהא האישה זכאית לקבל את מלוא הקיצבה ו/או קיצבת השאירים מאת הבעל או מאת הקרן, הכל בהתאם לנסיבות פקיעת הנישואין".
עוד נקבע בהסכם הממון כי ניתן יהא לשנותו על ידי עריכת הסכם חדש אשר יאושר על ידי בית משפט מוסמך, בלבד (ר' סעיפים 2-3 להסכם הממון בנספח א' לתצהיר הנתבעת 2).
57. מהאמור עולה כי הזכויות ניתנו לגב' רחל תמרי בהתאם להסכם הממון ולפיכך ממילא לא היה בידי המנוח להורישם.
58. סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את התביעה.

59. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ונוכח סוג ההליך ומעורבות שאלות משפטיות, שוכנענו כי כל צד ישא בהוצאותיו.
60. זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

נציגת ציבור עובדים, גב' הלן הרמור אסנת רובוביץ – ברכש, שופטת נציג ציבור מעסיקים, מר עמוס הראלי

5129371
54678313ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ט, (23 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

אסנת רובוביץ ברכש 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן