המנוחה, הייתה לבת זוגתו של התובע עד למועד פטירתה. לאחר פטירתה פנה התובע לקרן הפנסיה, וביקש להכיר בו כידוע בציבור של המנוחה וזאת בהתאם לתקנון קרן הפנסיה. התובע נדחה על ידי הנתבעת, כשברקע לכך קמה מחלוקת על זכויות הירושה בין התובע ובין שאר בני משפחתה של המנוחה. לאחר שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה, ובערכאות הערעור לו, כי התובע והמנוחה היו ידועים בציבור עד למועד פטירתה, נותר בפני בית הדין לעבודה לדון בשאלה האם התקיים התנאי הקבוע בתקנון קרן הפנסיה, לפיו לצורך קבלת קצבת "אלמן מבוטח", יש צורך במגורים משותפים של בני הזוג, לפחות שנה רצופה טרם הפטירה.
ראשית, בחן בית הדין את המוגדר בתקנון קרן הפנסיה לגבי מיהו "אלמן מבוטח". מלשון התקנון עלה כי בין יתר החלופות להגדרת "אלמן מבוטח" הייתה החלופה של "בן זוג שגר עם המבוטחת שנפטרה לפחות שנה אחת רצופה". כמו כן, בחן בית הדין את הגדרתו של "בן זוג", אשר בהתאם לאחת מהחלופות של תקנון קרן הפנסיה הוא "מי שהוכר כידוע בציבור, כבעלה של מבוטחת או פנסיונרית בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך".
בכל הנוגע לשאלה האם התובע היה בן זוגה של התובעת, הרי שהנושא לא היה במחלוקת, שכן, כפי שצוין, ערכאה שיפוטית מוסמכת (בית המשפט לענייני משפחה וערכאות הערעור לו), קבעה עוד טרם לכן כי התובע היה ידוע בציבור של המנוחה, ולכן היה התובע לבן זוגה בהתאם לתקנון קרן הפנסיה.
באשר לשאלה האם התקיים תנאי המגורים המשותפים, אשר היה למחסום היחיד שנותר בפני התובע טרם תיקבע זכאותו כ"אלמן מבוטח" בהתאם לתקנון הקרן, קבע בית הדין, לאחר ששמע ראיות הצדדים בעניין, ולאחר שהתייחס לפסיקה הקיימת הנוגעת לתנאי המגורים המשותפים, כי על אף שהצדדים לא התגוררו באופן קבוע אחד עם השניה, וזאת בשל צרכי עבודתו של התובע אשר הצריכו ממנו נסיעות תכופות לחו"ל, הרי שעדיין התקיים תנאי המגורים המשותפים, ולפיכך קיבל בית הדין את תביעת התובע להגדרתו כ"אלמן מבוטח", בהתאם לתקנון קרן הפנסיה.
דוד סער, עו"ד
לקריאה נוספת בתחום הפנסיה לחץ כאן
