אדם היה מעורב בתאונת דרכים, ומצא בה את מותו בהיותו בן 63. המנוח, היה איש עבודה, שעתיד היה לפרוש לפנסיה בגיל 65, דהיינו כשנתיים לאחר תאונת הדרכים בה היה מעורב.
המנוח היה מבוטח בקופת התגמולים "נתיב" ומכח כך היה על קרן הפנסיה לשלם לאלמנה פנסיית שאירים.
האלמנה הגישה תביעה בגין תאונת הדרכים בה היה מעורב המנוח, כאשר, בין היתר, עלתה הסוגיה של התשלומים שעל הקרן לשלם לאלמנה.
הקרן טענה כי על בית המשפט שדן בתביעה בגין תאונת הדרכים להתייחס לסוגיית הקיזוז של פנסיית השאירים שהיא משלמת לאלמנה בגין מות בעלה.
בית המשפט בחן את תנאי הקרן ומצא כי הזכאי לפנסיית זקנה הוא מי שעבד 10 שנים ברציפות. תנאי נוסף על פי התקנון של הקרן, הוא כאשר הזכות לפנסיית שאירים, יהיה תקף במקרה שבו הפטירה אינה מכוסה בחוק מיוחד.
בית המשפט קבע כי מטרת הפיצויים הנפסקים על ידי בית המשפט לתלויים בגין מותו של המנוח בתאונה, הינה להעמיד את התלויים במצב חומרי, אשר היו נמצאים במידה ולא היה נגרם המקרה המצער של מוות. אין מטרת התשלומים להיטיב עימם ולשפר את מצב הכלכלי והחומרי. על כן, נפסק כי יש לנכות את הסכומים שהתלויים מקבלים ממקורות נוספים בגין אותו האירוע.
דוד סער, עו"ד
