מקרה שהגיע עד לפתחו של ביהמ"ש העליון: חברת ביטוח נדרשה לשלם תגמולי ביטוח מלאים למבוטח וטענה שלא הגיע לו פיצוי כלל. במקרה זה, המבוטח נדרש לאפסן את תכשיטיו בכספת, אולם לא עשה כן והתכשיטים נגנבו. חברת הביטוח טענה כי אינה חייבת לפצות אותו היות והפר את תנאי הפוליסה. חברת הביטוח ערערה והגיעה עד לפתחו של ביהמ"ש העליון.
ביהמ"ש העליון בדק את הראיות והחוק ופסק כדלקמן:
לכאורה, לפי דיני החוזים הן המבטח והן המבוטח חייבים לקיים את תנאי הפוליסה, אם המבוטח התחייב להתקין בביתו כספת ולאפסן שם את התכשיטים, תנאי זה מחייב אותו. אולם, בענייניו, חל גם חוק חוזה הביטוח התשמ"א (להלן: "החוק").
ביהמ"ש דן בשאלה, האם אי קיום הדרישה להחזקת התכשיטים בכספת (במועד הגניבה) היא "תנאי מוקדם" אשר הפרתו גוררת העדר כיסוי ביטוחי, או שמא חל בעניינו סעיף 21 לחוק חוזה ביטוח שעל פיו, הפרה של דרישה שעניינה נקיטת "אמצעי להקלת סיכונו של המבטח עשויה לגרור תגמולי ביטוח מופחתים" (להבדיל משלילתם לגמרי)- היינו: במידה והמבוטח לא ענה על כל אמצעי המיגון אשר הוא נדרש, הוא יקבל תגמול מופחת ולא את מלוא שיעור התגמולים להם היה זכאי, במידה והיה עומד בכל תנאי הפוליסה וממגן בהתאם למה שהתחייב.
סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח חל על מצבים של נקיטת אמצעים להקלת הסיכון (כגון: כספת אזעקה וכיו"ב).
סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח מאפשר למבטח לבטל את חוזה הביטוח במידה במקרה שבו לא ננקט האמצעי להקלת הסיכון. שני התנאים הללו יחד, יכולים להתקיים, רק במועד בו המבטח יכול לבדוק זאת. כלומר, לדוגמה בעת עריכת הסכם הביטוח, המבטח יכול לבוא ולראות שהותקנה אזעקה וכספת. תנאי זה לא יכול להתקיים מידי יום, המבטח לא יכול לבדוק אם כל ערב הופעלה האזעקה והתכשיטים הושמו בכספת. עם זאת, תכליתו הברורה של סעיף 21, הינה למקרה בו המבוטח לא בקיא בכל רזי הפוליסה ובכדי שלא יעמוד בפני שוקת שבורה ביום פקודה. עמדתה של חברת הביטוח ולפיה דרישות מסוימות הן "תנאי מוקדם" מרוקנות למעשה את תכליתו של סעיף 21 כאמור, ומעבר לכך, הן סותרות אף את תכליתו הצרכנית של חוק חוזה ביטוח, בשים לב, שסעיף 21 לחוק הוא קוגנטי ועל סעיף 18 לחוק אפשר להתנות רק לטובת המבוטח.
כאשר קורה מקרה כגון זה על חברת הביטוח לבחון בהתאם לכללים הבאים:
שלב א'- האם המבטח הקונקרטי מציע פוליסת ביטוח שאיננה מחייבת נקיטת אמצעי להקלת הסיכון, אשר לא ננקט במקרה זה (היינו, פוליסה ללא חיוב להתקין כספת). אם התשובה היא חיובית- יפצו את המבוטח בהתאם לפוליסה הזו. אם התשובה היא שלילית יעברו לשלב הבא:
שלב ב'- חברת הביטוח תישאל האם ישנו מבטח סביר אחר, אשר היה מתקשר בחוזה ביטוח שאינו דורש את נקיטת האמצעים האמורים- אם כן, ישלמו למבוטח בהתאם לפוליסה המשוערת של מבטח סביר אחר. רק אם התשובה לשאלה זו שלילית, יופטר לחלוטין המבטח מחובת תשלום.
בכל מקרה, נטל ההוכחה בכל הנוגע לקיומה של פוליסה חלופית ממשית או היפותטית – מוטל על חברת הביטוח.
במקרה זה, המבוטח הפר את תנאי הביטוח ולא נקט בכל האמצעים להקלת הסיכון שאותם נדרש לנקוט, בין ההפרה לבין גניבת התכשיטים הוכח קשר סיבתי, למרות זאת, ביהמ"ש העליון החליט כי המבוטח זכאי למלוא תגמולי הביטוח! השופטת ברק ארז ציינה, כי אומנם הדעת אינה נוחה מכך לחלוטין, אך היות והמבטחת בחרה שלא להרים את נטל ההוכחה והתמקדה רק בשאלה העקרונית בדבר תחולתו של סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח- טענה שלא התקבלה, אין לה להלין אלא על עצמה.
רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי.
ד"ר דוד סער, עו"ד
