במקרה הנדון, דובר על עובדת שעבדה משך כ- 5 שנים בחברה לניהול חשבונות. במהלך העסקתה הצטרפה לביטוח מנהלים, כאשר בחלוף זמן נוסף כלשהו חלתה העובדת וכשפנתה לחברת הביטוח, התברר לה, שפוליסת הביטוח שלה אינה מכסה פיצוי בגין אובדן כושר עבודה.
העובדת הגישה תובענה כנגד מעסיקתה, בנימוק שזו הייתה חייבת לבטח אותה בקרן פסיה כוללת כיסוי ביטוחי בגין נכות. מאידך גיסא, טענה המעסיקה, כי העובדת רכשה פוליסה באופן עצמאי, בעוד שהחברה עצמה מילאה את חובתה בכך שהפרישה את חלק המעביד לקופה אותה פתחה העובדת בעצמה.
ביה"ד האזורי קבע כי אכן על העובדת היה להודיע למעסיקה אודות בחירתה בביטוח המנהלים, שאינו כוללת בתוכה באופן מובנה את ביטוח אובדן כושר העבודה, להבדיל מקרן הפנסיה, שכוללת בתוכה באופן אוטומטי גם כיסוי בגין פנסית נכות (המקבילה של אובדן כושר עבודה).
על החלטה זו של ביה"ד האזורי הגישה התובעת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שמצידו דחה את הערעור וקיבל את עמדת היועמ"ש, לפיה לעובד קיימת עצמאות חופשית בבחירת הקופה שאליה הוא מצטרף, ולכן המעסיק אינו יכול להתערב בזהות המוצר הפנסיוני שבו בחר העובד.
ביה"ד המשיל את העניין למשכורת אותה משלם המעסיק לעובד, וכשם שאין המעסיק צריך לוודא מה נעשה עם המשכורת שאותה הוא משלם, כך גם למעסיק אין זכות להתערב במה שנעשה בכספי הפנסיה שאותם הוא מעביר ומפריש עבור העובד.
