במקרה שלפנינו דובר על תובע יליד 1962, שהיה שכיר ב"אגד" משנת 1984 ועד מחצית 2003, והיה מבוטח אצל קרן הפנסיה. בשנת 1999 נפגע התובע בתאונה במהלך שירות מילואים. התובע לא המשיך לעבוד ב"אגד" לאחר התאונה, ונקבעו לו 31% נכות. בסמוך לתאונה הודיעה קרן הפנסיה לתובע כי הינו יכול לבחור בין קבלת הכספים שהופקדו בקרן, לבין יציאה לגמלה רפואית, וקבלת גמלה עד הגיעו לגיל 67. התובע בחר באפשרות השניה, ואושרה לו פנסיית נכות בשיעור של 100% מיום 2.8.03. אלא שלפתע פתאום, בשלהי שנת 2004 הוזמן התובע ע"י הקרן לבדיקה חוזרת, כשרופא הקרן קבע כי הינו סובל מנכות חלקית בשיעור של 50% בלבד.
השאלה שעמדה לדיון הייתה האם רשאית הקרן להגביל את משך תקופת נכותו של התובע בזמן או שהתובע הינו נכה לצמיתות ולקרן אסור לבחון את מצבו הרפואי ולהגביל את תקופת נכותו?
התובע טען כי נקבעה לו פנסיית נכות "מלאה תמידית", מכאן שמדובר בפנסיית נכות לצמיתות, ולא ניתן לשנותה, כן טען הוא כי הקרן נהגה בחוסר תום לב כלפיו, כאשר לא גילתה לו במעמד הליכי פרישתו או בזמן אחר כלשהו, כי קיימת אפשרות שאם יחול שינוי במצבו, תישלל או תוקטן קצבת הנכות שהוא מקבל. כן טען כי נכון להיום שינה את מצבו לרעה בעקבות התחייבות הקרן כלפיו, והפסיק לעבוד.
באשר לתקנון הקרן טען התובע כי התקנון, בין אם מדובר בתקנון האחיד או בתקנון הישן, אינו רלבנטי מכיוון שהקרן התחייבה כלפיו לנכות מלאה ותמידית. הוסיף התובע וטען כי מצבו הפיזי והנפשי הולך ומתדרדר וכי הוא מתקיים אך ורק מקצבה זו, וכי הסתמך בתום לבו על מצג מטעה של הקרן, ואין זה מן הצדק שנכותו תועמד במבחן לעיתים תכופות, על אף האמור בתקנון, זאת כאמור מכיוון שניתנה לו התחייבות שאינה משתמעת לשתי פנים, לפיה הנכות שנקבעה לו הינה לצמיתות.
מנגד טוענת הקרן כי זכויותיהם של העמיתים בקרן, לרבות זכויותיו של התובע, נקבעות על פי התקנון, בין הישן ובין האחיד, והסעד שמבקש התובע מנוגד לאמור בתקנון, שכן ע"פ הוראות התקנון, רשאית הקרן לזמן את התובע לבדיקה חוזרת על פי שיקול דעתה, ולשנות את החלטותיה הקודמות ביחס אליו.
ביהמ"ש בחן את תקנון הקרן וקבע כי אמנם הוראותיו של אחד מסעיפיו אכן מגבילות את שיקול דעתה של הקרן, והן מתירות לקרן לשנות את אחוזי הנכות של המבוטח רק אם חל שיפור במצבו. משכך פסק ביהמ"ש כי יש לדחות את תביעת התובע שלא לאפשר לקרן לזמן אותו כלל לבדיקה חוזרת. ביהמ"ש ציין כי התובע בן 46 בלבד, ועל פניו קיים סיכוי כי ישתקם ויחזור למעגל העבודה, משכך לדידו של ביהמ"ש, אין לשלול מן הקרן את הסמכות הנתונה לה ע"פ התקנון, לזמן את התובע לבדיקה חוזרת.
יחד עם זאת, קובע ביהמ"ש באותו פסק דין כי כבר נפסק לא אחת כי על קרן פנסיה מוטלות חובות גילוי ותום לב מוגברות כלפי חבריה, מה גם שמדובר בקרן המעניקה ביטחון סוציאלי לעמיתים, ואלה אינם בקיאים תמיד באותיותיו הקטנות של התקנון. משכך, מוטלת חובה על הקרן לפרט בפני המבוטח את כל פרטיו של ההסדר המוצע, ובמיוחד פרט שיש לו חשיבות עליונה לגבי המבוטח, שההסדר שנעשה עלול להשתנות, וכי למרות שדרגת הנכות הינה "תמידית" ניתן לשנותה. דבר זה כלל אינו מובן מאליו, ומבוטח מן השורה אינו אמור להבין זאת בעצמו. אמנם מדברי התובע עולה כי לא בדק את פרטי ההסכם לפני ולפנים, ואולם אין בכך כדי לפטור את הקרן מחובתה להביא בפני התובע את ההסדר במלואו. בשני המכתבים שנשלחו לתובע לא נכתב אף לא ברמז כי מצבו אינו קבוע, וכי הוא עלול להשתנות. מן המלים "פנסיית נכות מלאה תמידית" ניתן בהחלט ללמוד, כי מצב זה לא ישתנה, אף לא בעתיד.
לפיכך, קבע ביהמ"ש, כי למרות הקביעה הנ"ל, לפיה על התובע חל התקנון האחיד, המאפשר לקרן שיקול דעת רחב, ומתיר לה לזמן את התובע לבדיקה חוזרת, הרי שלנוכח העובדה שהקרן לא מילאה את חובתה, ולא עמדה בחובת הגילוי המוטלת עליה, ראה ביהמ"ש לנכון להגביל את סמכותה זו של הקרן, ולפיה הקרן אמנם תהיה רשאית לזמן את התובע לבדיקה חוזרת מעת לעת, ולא לעיתים תכופות, אולם ניתן יהיה לשנות את אחוזי הנכות של התובע רק אם יחול שיפור במצבו.
דוד סער, עו"ד
