בק"ג 25884-12-12, שקור נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד), נדון ערעור על החלטה של ועדת עררים אשר הפחיתה את הנכות הזמנית של המערער ל- 50% בלבד.
המערער טען כי הוועדה הפחיתה את שיעור הנכות שקבע רופא הקרן מבלי להתריע בפניו מראש כי קיימת אפשרות כזו. עוד טען המערער כי למרות שהוא הוזהר באופן כללי בפני הוועדה, אם הוועדה חושבת שייתכן ותפחית את הנכות, חובה עליה לשלוח לו מכתב המעדכן אותו כי בכוונתה לעשות כן, שאז הוא יכול לבחור אם להמשיך בהליך או לבטל את הערר.
קרן הפנסיה מצידה טענה כי המערער חתם על כתב הסכמה ובו הוא הצהיר, בין השאר, על ידיעתו והסכמתו שממצאי הוועדה בעניינים רפואיים יהיו סופיים ולא ניתנים לערעור, אלא, בשאלות משפטיות בלבד; וכן שידוע לו כי הוועדה רשאית לאשר את החלטת רופא הקרן, לבטלה או להפחיתה, גם אם לא התבקשה לכך.
בית הדין קבע כי די בחתימת המערער על כתב ההסכמה, בפני עורך-דין אשר ייצג אותו, הן בהגשת הערר לועדה והן בהגשת ערעורו לבית-הדין, כדי לענות על חובת הוועדה ליידע את המערער, בדבר האפשרות להתערב באחוזי הנכות שקבע לו דרג קודם, גם ללא ערר על כך.
בית הדין הוסיף וקבע שיש להחיל בעניין זה את אותם העקרונות שנקבעו גם בהליכים מול קצין התגמולים, כי מי שמופיע בערר בפני ועדה רפואית עליונה, לאחר שהיה מיוצג ע"י עורך-דין, גם אם במעמד הדיון עצמו אינו מיוצג, חזקה עליו שידע כי "לוועדה סמכות לבטל או לשנות החלטת ועדה רפואית קודמת".
עוד נקבע, כי אכן קיים כלל לפיו ועדה רפואית חייבת להעמיד את הנכה על כך שהיא עשויה להפחית מדרגת נכותו, כפי שנקבעה ע"י ועדה מדרג ראשון, ולתת לו הזדמנות להשמיע את גרסתו, אולם חתימת המערער על כתב ההסכמה מעידה שהוא ידע מראש על אפשרות זו.
דוד סער, עו"ד
