האם קרן הפנסיה מחויבת להודיע על הגעתו לשיעור צבירה מירבי

מאת:

בק"ג 27722-12-11, אפריאט נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נדונה תביעה שהוגשה על ידי עמית כנגד קרן הפנסיה, לחייבה להשיב לו את כספי התגמולים ששולמו לה בתקופה שלאחר המועד בו צבר זכאות לקצבת זקנה בשיעור מירבי של 70% משכרו הקובע.

התובע בוטח החל מחודש יולי 1963 ועד לחודש מאי 2010 בפנסיית יסוד וצבר 550 חודשי ביטוח. המועד בו צבר 420 חודשי ביטוח היה בחודש יולי 1999 ובמועד זה צבר את שיעור הקצבה המרבי אותו יכול היה לצבור, היינו 70% משכרו הקובע.

הצדדים הסכימו כי אין הוראה בתקנון או בחוק המחייבת את הנתבעת ליידע עמיתים על זכאותם להפסיק להפריש דמי תגמולים לאחר שצברו קצבה של 70%. המחלוקת היא האם קיימת חובה כזו מכוח חובת תום הלב.

בית המשפט פסק כי הפרשת הכספים לאחר חודש יולי 1999 הקנתה לתובע זכויות בכיסויים ביטוחיים שונים וגם גרמה לעדכון השכר הקובע לגמלת הפנסיה.

כיסוי ביטוחי שניתן לתובע, בא לידי ביטוי באפשרות למשוך בצורה חד פעמית כספים שנצברו על שמו, במידה והיה בוחר שלא לקבל פנסיית זקנה. המשך תשלום דמי התגמולים הגדיל את הסכום שניתן היה למשוך.

כיסוי ביטוחי נוסף בא לידי ביטוי באפשרות להבטיח כי צבירת חודשי הביטוח בגינם שולמו תגמולים, תקנה לתובע זכאות לקצבת זקנה מהנתבעת, במידה ותקנון הנתבעת היה משתנה וכמות חודשי הביטוח הייתה עולה.

בית המשפט קבע כי הנתבעת לא אמורה הייתה להניח כי התובע יעדיף לא ליהנות מהכיסויים הביטוחיים הנובעים מהמשך הפרשות התגמולים, וכי עניין זה מסור לשיקול דעתו של התובע והיה עליו לפנות לקבלת ייעוץ מתאים מיועץ פנסיוני מומלץ. לנתבעת אגב אסור לספק ייעוץ כזה.

הנתבעת עמדה בחובת הגילוי שחלה עליה במשלוח דו"חות תקופתיים לתובע ובגב הדו"חות שנשלחו לתובע הופיעו הסברים בכתב. די היה בנתונים אלו כדי שהתובע יפנה לקבל ייעוץ חיצוני. חובת היידוע שביקש התובע להטיל על הנתבעת היא בלתי מידתית ועשויה לגרום למבוטחים נזק בשל כך שיסתמכו על יידוע זה.

בית המשפט דחה את התביעה.

דוד סער, עו"ד

לקריאה נוספת בנושא – דיני פנסיה

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור