במקרה שאדם נפגע בעבודה, ועקב כך איבד את כושרו לעבוד, עפ"י רוב יחפש העובד גורם אותו יוכל לתבוע בגין פגיעתו. ראשית, העובד זכאי לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי ובמקרים בהם הפגיעה משמעותית אשר מזכה את הנפגע באחוזי נכות, של 10% או יותר, יהא זכאי הוא אף למענק או לקיצבה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי לכל חייו. אפשרות נוספת היא במסגרת ביטוח אובדן כושר. ביטוח זה אם כביטוח פרטי או במסגרת פוליסת ביטוח מנהלים של העובד. במקרים רבים חלה חובה על מעסיק לבטח את עובדיו בביטוח כלשהו. חובה זו מוטלת על מעסיקים רבים מכוח הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה הנקבעים ע"י ארגוני עובדים או שר העבודה וכיום במסגרת הסכם קיבוצי כללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק שנערך בתאריך 19.7.07 בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה והוחל על המשק. במציאות, קורה שעובד שאינו בקיא בחובות המשפטיות המוטלות על המעסיק, נותר מבלי יכולת לתבוע זכותו מגורם מסוים. במידה ונפגע עובד גם מחוץ לשעות העבודה ועקב כך איבד את כושרו לעבוד, יהא זכאי הוא לפיצוי מחברת הביטוח על פי פוליסת הביטוח או מקרן הפנסיה כאמור לעיל. אלטרנטיבה נוספת היא תביעה ישירה של המעסיק. ע"פ דיני הנזיקין, חייב המעסיק לספק לעובד תנאי עבודה הולמים ובטיחותיים וכן לדאוג לסביבת עבודה תקינה ע"פ החוק והתקנות. סוג זה של תביעות נקרא "חבות מעבידים". אלטרנטיבה זו הינה בנוסף ובמקביל לגורמים האחרים כך שיכול והעובד יקבל מכל הגורמים יחד בעת ובעונה אחת פיצוי בשל פגיעתו. על העובד המוגדר כנפגע עבודה, לבדוק האם המעסיק קיים את חובתו עפ"י דין ביחס לתנאיו הסוציאליים מהם עשוי הוא לקבל פיצוי במקרה פגיעה, וכן לבדוק האם פגיעתו נבעה מהתרשלות מקום העבודה, ואם כן, זכאי העובד לתבוע את המעסיק על פי פוליסת חבות מעבידים של המעסיק בתביעת נזיקין בגין פגיעתו. דוד סער, עו"ד
