תביעת ביטוח לאומי בנוגע למחלת הסכרת
בפסק דין זה ייצג משרדנו את התובע מול הביטוח הלאומי, בתביעה להכרה במחלת הסכרת בה לקה התובע כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. באותו מקרה, התובע טען כי הבשורה על פיטוריו גרמה לו לתחושת דחק נפשי אשר גרם להתפרצות מחלת הסכרת אצלו. בית הדין קיבל את התביעה, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, אשר קבע כי פיטוריו של התובע והדחק הנפשי שנגרמו בעקבות פיטוריו, הם שזירזו את הביטויים הקליניים של מחלת הסכרת, והם שהביאו להחמרה במצבו ולהתפרצות המחלה במועד בו פרצה ולא במועד מאוחר יותר.
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
- ב"ל 31634-11-15
- 22 יוני 2019
לפני:
- כב' השופטת דפנה חסון זכריה
התובע
- יואב איזק, ת.ז xxxxxxxx
- ע"י ב"כ: עו"ד דוד סער
הנתבע
- המוסד לביטוח לאומי
- ע"י ב"כ: עו"ד אירית רייכנברג
חקיקה שאוזכרה:
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995: סע' 83
פסק דין
- לפני תביעה להכיר במחלת הסוכרת בה לקה התובע כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").
הרקע הצריך לעניין
- התובע עבד בזמנים הרלבנטיים לתביעה בחברת "פלקסטרוניקס" בתפקיד מנהל לוגיסטיקה.
בחודש פברואר 2013 זומן התובע לשיחת שימוע עם המנהלת הישירה שלו, גב' נטע חזן, במסגרתה התבשר לו כי ביום 4.3.13 תסתיים העסקתו בחברה.
בשורה זו גרמה לתובע תחושת דחק נפשי, נוכח נסיבות חייו באותה העת, כמפרנס יחיד לבתו, הנושא אף במזונותיהם של שני ילדים נוספים.
- ביום 17.3.2013 אובחן התובע כמי שסובל ממחלת סוכרת מסוג 1.
- ביום 18.8.2014 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה לעבודה. בהחלטה מיום 29.3.2015 דחה הנתבעת את התביעה.
- לאחר שנשמעו ראיות בתיק, נתנו הצדדים הסכמתם למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת ממנו סובל התובע לבין פיטוריו.
- בהחלטה מיום 30.11.2017 מונה פרופ' שלמה ברלינר לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה הרפואי"), ולבקשת הצדדים ובהסכמתם, הועברו לו העובדות הבאות:
- התובע יליד מרץ 1969.
- התובע עבד בחברת "פלקסטרוניקס" (יצרנית רכיבים ומעגלים אלקטרוניים) החל מיום 1.12.09 בתפקיד של מנהל לוגיסטיקה, בשכר ברוטו של כ-21,000 ₪ (ראו תלושים).
- במסגרת תפקידו מונה התובע, בחודש יוני 2012, להיות האחראי על פרוייקט הקמת מרלו"ג (מחסן ראשי לוגיסטי) של החברה במגדל העמק, שעתיד היה להסתיים בסוף חודש אפריל 2013.
- במהלך חודש פברואר 2013 זומן התובע לשיחת שימוע. השיחה התקיימה ביום 7.2.13 ובמסגרתה התבשר כי ביום 4.3.13 תסתיים העסקתו בחברה (לפני חג הפסח).
- התובע לא קיבל בצורה קלה את הבשורה ואף הביע את זעמו וכעסו בהודעת אס אמ אס למעסיקתו (ראו עדות מעסיקה).
- מחלת הסוכרת (סוג 1) אובחנה אצל התובע במהלך חודש מרץ 2013 (ראו מסמכים רפואיים).
- המומחה הרפואי התבקש לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין פיטורי התובע לבין מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל, והאם סביר יותר להניח כי זו הייתה מתפרצת בפרק הזמן בו היא התפרצה בפועל גם אלמלא פוטר מעבודתו, או שמא סביר יותר להניח שאלמלא הפיטורים היה מועד התפרצות המחלה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר.
- בחוות דעתו מיום 29.12.2017 קבע המומחה הרפואי, בין היתר, כדלקמן (ההדגשות הוספו, ד.ח.ז):
"מעיון במסמכים הרפואיים שעמדו בפני עולה התמונה הבאה:
…
קיימת עליה עקבית ומתמדת בערכי הסוכר בצום כאשר כבר בשנת 2010 הערך הינו הגבול למעבר למצב של סוכר לא תקין בצום ובשנתיים שלאחר מכן, דהיינו בשנים 2011-2012 יש ערך של מעל 100 מ"ג אחוז בצום. כאן המקום להבהיר כי ערכי סוכר בצום בתחום שבין 100 ל-125 מ"ג לדציליטר מוגדרים כקדם סכרת (PREDIABETE). ערך של 126 מ"ג לדציליטר ומעלה כבר עובר להגדרה של סכרת.
מכל הנתונים הנ"ל עולה כי התובע לקה בקדם סכרת בטרם אירוע נשוא התביעה.
המחלה עצמה אובחנה כאמור במועד הביקור אצל רופא המשפחה בתאריך 17.3.2013.
…
ישנה לפיכך אפשרות שמצב נפשי של דחק (סטרס) החמיר מצב של קדם סכרת וגרם להופעת ערכי סוכר גבוהים. ערכים גבוהים אלו הם שגורמים גליקוזוריה (הפרשת סוכר בשתן) ומכאן התיבשות והופעת צמאון. יחד עם זאת שיחת הפיטורין לא גרמה להופעת מחלת הסכרת מבחינה פתופיזיולוגית היות ויש לנו עדות ברורה למצב של קדם סכרת טרם שיחת הפיטורין נשואת התביעה. יחד עם זאת, דחק נפשי, הגורם לעליה בערכי הסוכר (תופעה רפואית ידועה) הביא לתלונות קליניות ואבחנת המחלה.
…
מצב הדחק בעקבות שיח הפיטורין לא עמד בהגדרה של MAJOR STRESS וזו נקודה נוספת נגד הטענה ששיחה זו היא שהביאה על התובע את מחלת הסכרת. שיחות פיטורין הינן מופע נפוץ באוכלוסיה המודרנית. קשה ככל שתהיה, שיחה כזו אינה מוכרת כמי שיכולה לגרום להופעת מחלות קשות. בתיק שבנדון אין כל איזכור למצב נפשי קשה כלשהוא. לא ראיתי עדות לפניה לסעד נפשי כגון שרותים סוציאלים, פסיכולוג או פסיכיאטר. גם רופא המשפחה אינו מתעד כל נקודה שיכולה לתמוך בהופעת מצב נפשי מעורער. …לא מצאתי כל עדות לאדם שכל עולמו חרב עליו בעקבות הודעת הפיטורין נשואת התביעה.
ברצוני להתייחס לקיום נוגדי GAD. …על פי חישוב לוחות הזמנים שתארתי, נוגדנים אלו היו קיימים כבר בסוף פברואר 2013, דהיינו 3 שבועות לאחר שיחת הפיטורין נשואת התביעה. לדעתי, מדובר בפרק זמן קצר מדי להופעת מחלה אוטואימונית וגם נקודה זו מחזקת את חוות דעתי כי המחלה קננה בגופו של התובע טרם שיחת הפיטורין הנ"ל. זאת ועוד, ערך ההמוגלובין המסוכרר (11.9%) 40 יום לאחר שיחת הפיטורין תומך בכך שהיה ערך מוגבר של המוגלובין מסוכרר עוד קודם לשיחה נשואת התביעה. כעובדה, אנו בודקים את ערכי ההמוגלובין המוסכרר רק פעם בשלושה חודשים היות וקצב השינוי שלו איטי. למיטב ידיעתי לא סביר שהערך עלה מערכים תקינים לרמה כה גבוהה (ערך של 11.9% נחשב ערך מאד גבוה המעיד על תקופת ממושכת של סכרת לא מאוזנת) תוך פרק זמן קצר של 40 יום.
כיצד ניתן בכל זאת להסביר את סמיכות הזמנים בין שיחת הפיטורין לבין מועד אבחנת מחלת הסכרת? ההסבר הוא לדעתי בכך שמצב דחק נפשי גרם לעליה בערכי הסוכר לרמה שגרמה להופעת גליקוזוריה וצמאון ובעקבות כך פניה לרופא. הנני סבור כי מדובר במצב זמני שבעקבותיו הוחל בטיפול במחלת הסכרת שהיתה לדעתי מגיעה לאבחון גם ללא שיחת הפיטורין נשואת התביעה, אם כי קרוב לודאי במועד יותר מאוחר. לאור תהליך העליה העקבי בערכי סוכר הדם בצום בטרם הארוע נשוא התביעה, הנני מעריך שבמוקדם או במאוחר היו נמדדים אצל התובע ערכי סוכר בצום של 126 מ"ג לדציליטר שזו כבר הגדרה של סכרת. ניתן להניח שהתובע היה מגיע לערכים אלו תוך שנים בודדות גם אם לא היה מפוטר ממקום עבודתו.
מכל האמור לעיל הנני לענות על שאלות כב' בית המשפט כדלהלן:
- התובע לקה במצב של קדם סכרת בטרם שיחת הפיטורין נשוא התביעה.
- השיחה הנ"ל היתה קרוב לודאי גורם דחק (סטרס) שגרם לעליה זמנית בערכי הסוכר ובעקבות זאת תהליך של אבחון מחלת הסכרת.
- שיחת הפיטורין נשואת התביעה לא יכולה להחשב כגורם המחלה אלא רק כמי שקרוב לודאי הביאה לאבחנה יותר מוקדמת שלה.
- לאור עקום עלית ערכי הסוכר בצום המתועד היטב בתיקו של התובע, הנני סבור שמחלת הסכרת היתה מגיעה לאבחון בטווח של שנים בודדות גם אם לא היה מפוטר ממקום עבודתו. הטווח הנ"ל הינו לעניות דעתי בסדר גודל שנתיים ימים.
לסיכום:
מחלת סכרת שאובחנה אך לא נגרמה, בעקבות שיחת פיטורין. קיימת האפשרות שהשיחה הנ"ל גרמה למצב דחק נפשי זמני שגרם לעליה בערכי הסוכר בדם ומכאן לתהליך האבחון. מחלה זו היתה מגיעה לאבחון גם אם התובע לא היה מפוטר ממקום עבודתו, אם כי, לדעתי, במועד מאוחר יותר. ניתן להניח על פי מכלול הנתונים המופיעים ברשומה הרפואית כי שיחת הפיטורין גרמה להקדמה של תהליך האבחון והטיפול במחלה בסדר גודל של שנתיים ימים."
- המומחה הרפואי השיב לשאלות הבהרה אותן ביקש להפנות אליו התובע, בחוות דעת משלימה מיום 4.2018. בין היתר, השיב המומחה כדלקמן:
לשאלה:
"האם ישנה אפשרות לומר, שאילולא אירוע הדחק הנפשי אצל מר איזק, הייתה הסוכרת מופיעה מאוחר יותר ולא בסמיכות לאירוע הדחק? "
השיב המומחה:
"במידה ולא היתה סכרת בטרם ארוע הדחק נשוא התביעה, אפשר שהיא היתה מופיעה בשלב יותר מאוחר."
לשאלה:
"האם אתה יכול להסכים לעובדה, שיתכן בסיכוי מסוים שהאירוע הנפשי, היווה זרז להופעת הסוכרת?"
השיב המומחה:
"קיימת אפשרות שארוע נפשי יביא להקדמת הופעת המחלה."
לשאלה:
"אם לדעתך גורם הדחק (סטרס) הוא שגרם לעליה בערכי הסוכר, מדוע קבעת כי הדחק אינו מהווה גורם או זרז לעצם הופעת המחלה, להבדיל מגורם לאבחון המחלה?"
השיב המומחה:
"דחק יכול לגרום לעליה זמנית של ערכי הסוכר. השאלה הינה של עוצמת הדחק ומשכו. ככל שהדחק יותר עז ונמשך יותר זמן, יש סבירות שיגרום לעליה יותר גבוהה ויותר ממושכת בערכי הסוכר."
לשאלה:
"האם קביעתך בתשובה מס' 4 בעמ' 7 לחוות דעתך, היא בבחינת וודאות או הסתברות? ואם כן, על מה הינך מסתמך בקובעך שהטווח הנ"ל הינו תוך שנתיים ימים? אם על מחקרים, נא הצג או הפנה למחקרים אלו."
השיב המומחה:
"בסעיף 4 עמוד 7 בחוות דעתי המקורית דובר על טווח של שנים בודדות. ציינתי את עניות דעתי בנושא השנתיים אולם זו אינה קביעה אלא הערכה בלבד ואין אפשרות לקבוע זאת בצורה ברורה."
- למומחה הרפואי הופנו שאלות הבהרה אף מטעם הנתבע, עליהן השיב בחוות דעת משלימה נוספת, מיום 1.12.2018, בין היתר, כדלקמן:
לשאלה:
"בתשובה לשאלה ד' ציינת כי "קיימת אפשרות שאירוע נפשי יביא להקדמת הופעת המחלה. מדובר במקרה הנוכחי בסוכרת לטנטית מסוג LADA" (בהסתמך על בדיקת נוגדנים ל-GAD – כפי שתיארת בדף מס' 4 לחוות דעתך מיום 29.12.17). מה המנגנון הפיזיולוגי שגרם לדעתך להקדמת הופעת המחלה?"
השיב המומחה:
"המנגנון שבאמצעותו ארוע נפשי יביא להקדמת המחלה קשור בשחרור של הורמוני דחק. הורמונים אלו יכולים לגרור עליה בערכי סוכר הדם ועקב כך פוליאוריה (השתנה מרובה). במקרה שלנו הפוליאוריה גרמה לתובע לפנות לרופא ואז גם אובחנה הסכרת. הייתי מציין כי יתכן וארוע הדחק הוא שהביא להחמרה בערכי הגלוקוז ומכאן לפוליאוריה ולאבחנה."
תמצית טענות הצדדים
- לטענת התובע, מחוות הדעת וחוות הדעת המשלימות עולה כי לעמדת המומחה קיים קשר סיבתי בין פרוץ מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל לבין פיטוריו. המומחה הבהיר כי אין בנמצא עדות לקיומה של מחלת הסוכרת קודם לפיטורי התובע, וכי לא עמדה בפניו עדות למצב דחק אחר מלבד הפיטורים. כמו כן, המומחה קבע כי מחלת הסוכרת לא הייתה מתפרצת בהכרח במועד בו פרצה אלמלא הפיטורים. בחוות דעתו המשלימה מיום 1.12.2018 קבע המומחה כי ההחמרה ברמת הגלוקוז ופרוץ המחלה נגרמו בשל הדחק שנגרם לתובע בעקבות פיטוריו. עוד טען התובע, כי המומחה אף קבע כי השפעתה של שיחת פיטורים עשויה להשתנות מאדם לאדם, וכי בנסיבותיו שלו אכן דובר במצב של דחק חריג, נוכח היותו בעל תפקיד בכיר בחברה, נשוי טרי, מפרנס יחיד ואב לתינוקת ולשני ילדים נוספים שהוא נושא בתשלום מזונותיהם. התובע הוסיף, כי אף אם קיים ספק בדבר הקשר הסיבתי בין פיטוריו לבין פרוץ מחלת הסוכרת, הרי שיש לפרשו לטובת המבוטח.
כמו כן ביקש התובע להסב את תשומת ליבו של בית הדין לכך שנפלה טעות בחוות דעתו של המומחה, בכך שביסס אותה על ההנחה השגויה שהפיטורים התרחשו ביום 7.3.2013, ולא ביום 7.2.2013, כפי שהתרחש בפועל.
- מנגד טען הנתבע, כי על פי קביעת המומחה, מחלת התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי, ואין לייחס את פרוץ המחלה לפיטוריו. הנתבע הוסיף , כי מעדותו של התובע עולה כי זה ידע משך מספר חודשים קודם לפיטוריו כי קיים סיכוי סביר כי העסקתו לא תימשך זמן רב, ומכאן שצפה כי יפוטר, ואין המדובר באירוע מפתיע או חריג.
דיון והכרעה
- לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ועיינו בחוות הדעת של המומחה הרפואי, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
להלן טעמינו.
- כידוע, נוהג בית הדין לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעמו, וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.11.1999).
- בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל 46262-02-11 לוי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.11.2011; עב"ל 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.5.2012; עב"ל 43408-02-11; אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.4.2012; עב"ל 46434-06-11 עארף – המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.4.2012).
- יפה לענייננו ההלכה שנקבעה בנוגע לאוטם שריר הלב, הקובעת כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כפגיעה בעבודה, צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית, על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בסמוך לפני קרות האוטם, אשר גרם לתובע לדחק נפשי בלתי רגיל או מאמץ גופני בלתי רגיל; שנית, על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אותו אירוע חריג לבין הופעת האוטם. ככל שהוכח קשר סיבתי כאמור, עובר הנטל לכתפי הנתבע לשלול את הקשר הסיבתי, בהתאם לסייג הקבוע בסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי. (עב"ל 45023-09-11 שאול בירן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 04.12.2012; עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ', מיום 16.01.2003 (להלן: "עניין מכלוביץ'")).
- בית הדין הארצי פירש את המבחן הקבוע בסיפא לסעיף 83 כ"מבחן סמיכות הזמנים" או "מבחן העיתוי", זאת להבדיל מ"מבחן הכימוי". דהיינו, האם סביר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש באותו מועד בו התרחש בפועל גם אילולא התרחש האירוע החריג. ככל שהתשובה לכך היא בשלילה, אזי יש לקבוע כי לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל להוכחת קיומו של הסייג הקבוע בסעיף 83. אף שאלה זו, בדומה לשאלת הקשר הסיבתי, צריכה להיבחן לאור חוות דעתו של מומחה רפואי (עב"ל 27849-09-13 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי ואנונו, מיום 30.03.2015; עניין מכלוביץ') .
קביעותיו של בית הדין הארצי שהובאו לעיל רלבנטיות ,כאמור, אף להכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה.
- מחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי הוא סבור שטרם פיטוריו, סבל התובע מ"קדם סוכרת" בלבד, ללא שהיה לכך ביטוי קליני המצריך טיפול, וכי מצב הדחק, שנגרם לתובע בעקבות שיחת הפיטורים, הוא שהביא להחמרה במצבו ולאבחון המחלה.
הוסיף המומחה וקבע, כי פיטוריו של התובע הקדימו את פרוץ מחלת הסוכרת, כך שאלמלא פוטר מעבודתו, הייתה מתפרצת המחלה במועד מאוחר יותר, אותו העריך המומחה בכשנתיים ימים. בנסיבות אלה, לא מתקיים בענייננו הסייג הקבוע בסיפא של סעיף 83 לחוק, ומשכך לא נשלל הקשר הסיבתי בין פיטוריו של התובע לבין מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל.
- אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה קביעתו של המומחה כי מחלת הסוכרת קוננה בגופו של התובע עוד קודם לפיטוריו, שוללת את הקשר הסיבתי בין הפיטורים למחלת הסוכרת.
המומחה קבע, כאמור, כי פיטוריו של התובע והדחק הנפשי שנגרמו בעקבות פיטוריו, הם שזירזו את הביטויים הקליניים של המחלה, והם שהביאו להחמרה במצבו ולהתפרצות המחלה במועד בו פרצה, ולא במועד מאוחר יותר (בעניין זה ראו גם: רעא 8495/09 בן אסייג – קצין התגמולים (12.1.10); רעא 7271/10 אדרי -קצין התגמולים (2.1.11); רעא 4984/11 סטניסלב – קצין התגמולים (27.12.11); ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2557/03 לופו משה -קצין התגמולים (25.1.06); ב"ל (אזורי ת"א) 31681-01-14 אורלי קופרט – המוסד לביטוח לאומי (25.5.17)).
- אף אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה אירוע הפיטורים לא היווה אירוע חריג עבור התובע, ואף לא נעלם מעינינו, כי המומחה ציין בחוות דעתו כי לעמדתו – ככלל – אין אירוע מסוג שיחת פיטורים מהווה אירוע יוצא דופן שיש בו כדי לגרום לדחק נפשי המביא להתפרצות של מחלת הסוכרת.
למומחה הועברו עובדות שהוסכמו על ידי שני הצדדים ונוסחו על ידי הצדדים עצמם, ובין היתר העובדה כי "התובע לא קיבל בצורה קלה את הבשורה ואף הביע את זעמו וכעסו בהודעת אס אמ אס למעסיקתו". על יסוד העובדות המוסכמות שהועברו למומחה, קבע המומחה, כי אירוע הפיטורים גרם לתובע לדחק נפשי שזירז את הביטוי החיצוני של מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל ואת השלב הקליני שלה, בכשנתיים ימים.
- בבחינת למעלה מן הצריך יצוין, כי אף המומחה הרפואי עצמו סייג את עמדתו והבהיר בחוות דעתו המשלימה מיום 1.12.2018, כי "כאשר דנים בעוצמת הדחק יש לקחת בחשבון גם את הנתונים האישיים היות ורמת דחק מסויימת יכולה לגרום שינויים משמעותיים באדם אחד ושינויים פחות משמעותיים באדם אחר". כמו כן, אירוע של פיטורים הוכר זה מכבר בפסיקות בתי הדין האזוריים לעבודה, כאירוע העלול לגרום למצב של דחק, המוביל בתורו להתפרצות מחלת הסוכרת (ראו למשל ב"ל (אזורי ת"א) 4015/07 ויקטור רווח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 03.05.2011; ב"ל (אזורי חי') 6811-04-13 אברהם חורש – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.02.2015 (במקרה האחרון דובר בסוכרת מסוג 2)).
- בשולי הדברים, ייאמר כי לא מצאנו לקבל את טענת התובע לפיה המומחה שגה בלוחות הזמנים. המומחה ציין, אמנם, כי התובע פוטר ביום 7.3.2013, ולא ביום 7.2.2013, ואולם עיון בחוות הדעת בשלמותה מעלה כי מדובר בטעות קולמוס בלבד. המומחה ציין כאמור, בחוות דעתו, כי ישנה אפשרות שמצב נפשי של דחק החמיר מצב של קדם סוכרת, כך שברור כי הטעות בתאריך לא שינתה את עמדתו מהבחינה המהותית. כמו כן, במקום אחר באותה חוות הדעת, ציין המומחה כי הפיטורים אירעו ביום 7.2.2013, כפי שאכן ארע בפועל.
- מקביעות המומחה הרפואי, עולה, אפוא, כי סביר יותר להניח שאלמלא הפיטורים, הייתה ההחמרה במצבו, והופעת הביטוי הקליני שלה, נדחית ככל הנראה, לפרק זמן מאוחר יותר, אותו העריך המומחה בכשנתיים ימים.
בהתאם למבחן העיתוי, בכך די על מנת לקבוע כי מתקיים קשר סיבתי משפטי, אף אם לא רפואי, בין מחלת הסוכרת ממנה סובל התובע לבין פיטוריו.
- משקביעות המומחה הן קביעות רפואיות, הנסמכות על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו, והעומדות במבחן ההיגיון והסבירות – לא מצאתי הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעתו.
סוף דבר
- על בסיס חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה מתקבלת.
- הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
- זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
5129371
54678313 ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ט, (22 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
דפנה חסון זכריה 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
