כאשר מדובר בתאונת עבודה שפגעה בכושר עבודתו של העובד, ומנעה ממנו מלהמשיך לעבוד ולהשתכר למחייתו, בין באופן זמני ובין באופן קבוע, באפשרותו להגיש תביעה לצורך קבלת פיצויים בגין הפסדי השכר שנבצר ממנו להרוויח ונזקים נוספים שנגרמו לו עקב התאונה.
רוב הציבור מודע לכך שעובד שכיר שעבר תאונת עבודה רשאי להגיש בגינה תביעה בפני המוסד לביטוח לאומי.
עם זאת, חשוב לדעת שבנסיבות מסוימות ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה גם כנגד שני גורמים נוספים: האחת כנגד חברת הביטוח הפרטית של העובד, וזאת ככל שהוא בוטח בפוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח בריאות פרטי, וכיו"ב, והשנייה, כנגד המעסיק של העובד, וזאת כפי שיוסבר להלן.
מתי ניתן להגיש תביעה כנגד המעסיק בשל תאונת עבודה?
תאונת עבודה יכולה להתרחש בכל מיני נסיבות, ובשל כל מיני גורמים. לעתים המדובר בתאונה שאירעה רק בשל רשלנותו של העובד, לעתים המדובר שאירעה רק בשל רשלנותו של המעסיק, לעתים מדובר בתאונה שאירעה בשל רשלנותם של שניהם, ולעתים המדובר בתאונה שאירעה שלא בשל רשלנותם של אף אחד מהם, או של אף אחד אחר.
ככלל, אם תאונת העבודה נגרמה לעובד בשל רשלנותו של המעסיק שלו, אזי באפשרות העובד להגיש נגדו תביעת פיצויים בגין אותה תאונה.
לשם קבלת התביעה, על העובד להוכיח שהתאונה אכן נגרמה בשל התרשלות המעסיק, ולא בשל גורם אחר. זאת, בניגוד להגשת התביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, שאינה תלויה כלל בשאלת האשם, כך שהעובד יהיה זכאי לקבלת תשלומים ממנו גם במקרה שהוא עצמו היה אשם בגרימת התאונה.
חשוב לציין כי רוב המעסיקים נוהגים לבטח את עצמם מפני תביעות שמוגשות נגדם בגין תאונות עבודה באמצעות רכישת פוליסת ביטוח חבות מעבידים, ולכן התביעה היא לרוב כנגד חברת הביטוח ולא כנגד המעסיק עצמו. במקרה כזה, חברת הביטוח של המעסיק היא שתשלם את הפיצוי לעובד, בעוד המעסיק יצטרך לשלם לה רק את סכום ההשתתפות העצמית שחלה עליו.
מהו המקור החוקי להגשת תביעה בגין תאונת עבודה כנגד המעסיק?
לכל מעסיק יש אחריות וחובת זהירות לדאוג לבטיחות עובדיו, וזאת מכח הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל 1970, וכן מכוח הפסיקה העניפה שקבעה שלמעסיק יש חובת זהירות כלפי העובד שלו מכוח יחסי עובד-מעביד.
חובת הזהירות של המעסיק כלפי עובדיו מורכבת מרכיבים שונים. רכיבים אלו כוללים, בין היתר, את החובה לנקוט בכל האמצעים והפעולות הסבירים שנדרשים לשם מניעת סכנות בפועל וליצירת מקום עבודה בטוח ככל שניתן לעובדים, את החובה להגן על העובדים מפני סיכונים רגילים שמצויים במקום העבודה ו/או במסגרת תהליך העבודה (לדוגמא, באמצעות אספקת כפפות, משקפי מגן, רתמת מגן, אוזניות ועוד), ואת החובה לספק להם כלי עבודה נאותים שימנעו סיכונים מיותרים.
בנוסף, על המעסיק מוטלת החובה להזהיר את העובדים מפני הסיכונים הרגילים והחריגים שנובעים מעבודתם, להדריך אותם בכל הקשור לשמירה על כללי הבטיחות, וכן לפקח עליהם ולוודא שהם אכן שומרים בפועל על כללי הבטיחות והזהירות במקום העבודה.
לפיכך, אם המעסיק התרשל והפר את חובת הזהירות שמוטלת עליו, ועקב כך נגרמה לעובד שלו תאונת עבודה, אזי אותו עובד יוכל להגיש נגדו תביעת רשלנות כנגד המעסיק שלו, ולתבוע במסגרתה תשלום פיצויים בגין כל הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה.
לדוגמא, אם עובד בנגריה שהשתמש במסור חשמלי, נפגע בעינו משביב עץ שניתז תוך כדי העבודה וחדר אל עיניו, וזאת בשעה שהמעסיק לא סיפק לו משקפי מגן מלכתחילה, אזי המדובר ברשלנות של המעסיק.
מה קורה במקרה שבו תאונת העבודה נגרמה גם בשל רשלנותו של העובד?
אחת מטענות ההגנה הנפוצות של המעסיקים שהוגשה נגדם תביעת פיצויים בגין תאונת עבודה, הינה טענת "הרשלנות התורמת" או "האשם התורם" של העובד, לפיה העובד "תרם" בעצמו להתרחשות התאונה והנזקים שנגרמו לו בגינה, ולכן יש לייחס גם לו אחריות לכך. הנטל להוכחת טענה זו מוטל אף הוא על המעסיק.
אולם, בפסיקה נקבע שבאופן כללי יש להמעיט בייחוס רשלנות תורמת לעובדים שמבצעים את שגרת עבודתם, ולהטיל עליהם אחריות רק במקרים שבהם הרשלנות התורמת שלהם לגבי גרימת התאונה הינה בולטת לעין. זאת מאחר שבסופו של דבר, המעסיק הוא שאחראי על מקום העבודה של העובד, ומתפקידו לוודא שתנאי העבודה של העובד יהיו בטוחים, ולהדריך אותו כראוי כיצד לבצע את עבודתו באופן זהיר.
לשם ההמחשה, נחזור לדוגמא הקודמת של תאונת העבודה שנגרמה לעינו של עובד הנגריה, והפעם נניח שהעובד דווקא קיבל משקפי מגן מהמעסיק שלו, אולם הוא החליט שלא להרכיב אותם בעת עבודתו, מאחר שהם היו קצת קטנים עליו. לכאורה מדובר ברשלנות של העובד, אולם מדובר גם ברשלנות של המעסיק, שאמור היה לדאוג ולספק לעובדיו מלכתחילה כלי עבודה נוחים שמתאימים להם.
במקרה כזה, יהיה על בית המשפט לכמת באחוזים את שיעור הרשלנות התורמת של העובד, ולנכות אותם מסכום המלא של הפיצויים שייפסק עבורו. אם, למשל, בית המשפט יקבע שלעובד יש אחריות של 10%, אזי המעסיק יחויב לשלם לו בסופו של דבר רק 90% מסכום כספי הפיצויים שנפסק לחובתו (100% פחות 10% = 90%).
עד מתי ניתן להגיש תביעה כנגד המעסיק בשל תאונת עבודה?
ככלל, על העובד להגיש את התביעה כנגד המעסיק שלו בגין תאונת העבודה תוך 7 שנים ממועד התאונה, וזאת בהתאם לתקופת ההתיישנות בת 7 השנים שבדרך כלל נוהגת בתביעות אזרחיות.
זאת, בניגוד לתביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי שאותה יש להגיש תוך שנה אחת בלבד ממועד תאונת העבודה, וכן בניגוד לתביעה כנגד חברת הביטוח בגין פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה, שאותה יש להגיש תוך 3 שנים ממועד התאונה.
מה קורה כאשר העובד מקבל גם תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי?
אם העובד מקבל בגין אותה תאונת עבודה גם תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, בית המשפט ינכה ויקזז אותם מסכום הפיצויים שייפסק לעובד במסגרת התביעה שלו כנגד המעסיק, מתוך העיקרון שאין "כפל פיצוי" במקרה כזה.
התייעצו עמנו בנושא תביעת מקום עבודה
בכל שאלה והתייעצות בנושא תביעת ביטוח מעסיק בתאונת עבודה, אנו מזמינים אותך להתייעץ משרדנו.
בכל שאלה, צרו עמנו קשר טלפוני או השאירו פנייה באתר.
