בית המשפט השלום בנצרת, קיבל את תביעתו של עובד כנגד מעבידו, וזאת בגין נזק נפשי אשר נגרם לו לטענתו עקב חשיפתו לתאונת עבודה קטלנית שבמסגרתה נהרג עובד אחר.
במקרה הנדון, התובע, שהינו חשמלאי במקצועו, עבד כשכיר אצל הנתבעת, ונחשף במהלך עבודתו לתאונת עבודה מחרידה ביותר שהתרחשה לנגד עיניו, שכתוצאה ממנה נהרג אחד מעמיתיו לעבודה. לאחר קרות התאונה החל התובע לסבול מבעיות פסיכיאטריות קשות העולות כדי הפרעות פסיכו נוירוטיות עם נכות רפואית ניכרת, וכן החל לסבול מהפרעות ומגבלות קשות בכושרו לעבוד ובתפקודו היומיומי.
במהלך דיונו בפסק הדין בשאלת זכאותו של עובד-ניזוק עקיף לפיצוי מהמעביד-המזיק בגין נזק גוף עקיף שהוסב לו, קבע בית המשפט, כי ראשית כל יש לבחון את שאלת חבותו של המזיק כלפי הניזוק הראשי, והאם המעביד עמד בחובת הזהירות החלה עליו כלפי עובדיו. לעניין התקיימותה של חבות מצד המזיק כלפי הניזוק העקיף או המשני, הרי שעל פי הפסיקה הקיימת נדרשים ארבעה קריטריונים מצטברים, המשמשים כמסננת נוספת, במסגרת חובת הזהירות, לבחינת זכאותו של הניזוק העקיף לפיצוי עקב מעשי עוולה שבוצע כלפי אחר. קריטריונים אלה מהווים, למעשה, קווים מנחים לבחינת הזכאות לפיצויים:
תנאי ראשון- היותו של הניזוק העקיף קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי.
תנאי שני- התרשמות עצמאית של הניזוק העקיף מן האירוע אף שלא נשללה על הסף זכאות לפיצוי גם כאשר ההתרשמות מן האירוע הייתה מכלי שני והנזק היה צפוי בנסיבות העניין.
תנאי שלישי- קיומה של קרבה במקום ובזמן בין הפגיעה בניזוק העיקרי לבין היווצרות הנזק הנתבע על-ידי הניזוק העקיף.
תנאי רביעי- נדרש כי הפגיעה הנפשית תהא חמורה ותעלה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש שיש בהן משום נכות ניכרת.
זכאותו של הניזוק העקיף לפיצוי בגין נזק פיזי שנגרם לו תקום, רק כאשר מדובר בנזק ממשי ובעל השפעה על יכולת תפקודו היומיומית. בכך מוסט הדגש משיעור הנכות הרפואית אל הנכות התפקודית היומיומית. במקרה דנן, פסק בית המשפט כי המדובר במקרה ברור, קשה ומזעזע, שלגביו ניתן להגמיש את הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, בעיקר עקב כללי הקרבה השונים, ונפסק כי ניתן להרחיב את חוג הזכאים לפיצוי, כך שיחיל גם את התובע. בדיקת המקרה על כל נסיבותיו, מראה, ללא כל ספק, כי התאונה נגרמה באשמה הבלעדי של הנתבעת. הנתבעת אחראית לפיצוי התובע על נזקי הגוף הלא מוחשיים שנגרמו לו כתוצאה מההלם והזעזוע הנפשיים שאחזו בו לאחר שנחשף לתאונה. בנסיבות העניין, הנתבעת התרשלה הן כלפי המנוח (הניזוק העיקרי) והן כלפי התובע (הניזוק העקיף) וגרמה לתאונה ולנזקים הנתבעים. היא לא עמדה בחובתה הכפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה, הלכה למעשה.
בסופו של יום, קיבל בית המשפט את תביעתו של התובע, ופסק כי התובע זכאי לפיצוי בסך 93,136 ₪ בגין הנזקים אשר נגרמו לו כניזוק משני על ידי הנתבעת.
ת"א (שלום נצרת) 5137-08-08 שמואל הגואל נ' תעשיית אבן וסיד בע"מ ואח' [פורסם בנבו]
ד"ר דוד סער, עו"ד
