הפרעות בשינה של עובד כפגיעת עבודה
מאת: עו"ד דוד סער
המדובר בתובע יליד 1952, שעובד זה למעלה מ- 30 שנה בחברת החשמל במשמרות בנות 8 שעות, כאשר בשנים האחרונות בשל מצוקת כוח אדם, לא קיבל התובע ימי הפסקה כקבוע בחוק (ב"ל 47261-01-16). עבודתו של התובע התבצעה בחדר בקרה, בו דולקים אורות ניאון חזקים מאוד שצובעים את החדר באור לבן קבוע כל הזמן.
התובע פיתח הפרעות שינה ודום נשימה, לטענתו כנגזרת מתנאי עבודתו. ביטוח לאומי מנגד, סבר כי אין כל קשר בין פגיעתו של התובע ובין עבודתו.
ביה"ד האזורי לעבודה מינה מומחה רפואי מטעמו, שקבע באופן נחרץ כי קיים קשר סיבתי בין עבודת המשמרות של התובע להפרעות השינה ודום הנשימה בשינה. ביטוח לאומי טען מנגד, כי למרות חוות הדעת, יש לדחות את התביעה, שכן התובע לא הצליח להוכיח קיום אירוע תאונתי חריג או לחילופין לא הצליח לבסס תביעת מיקרוטראומה.
ביה"ד קיבל את התביעה, וקבע כי יש לייחס משקל גבוה לחוות הדעת הרפואית בכלל וכל שכן במקרה דנן, בו קבע המומחה באופן חד משמעי, כי קיים קשר סיבתי מוכר ומתועד בספרות בין תנאי עבודתו של התובע ובין הפרעות השינה מהן הוא סובל.
לאור זאת, קבע ביה"ד שהפגיעות מהן סובל התובע מהוות פגיעה בעבודה, זאת למעט מהפגיעה הנפשית לה טען התובע, בגינה נקבע כי אין קשר סיבתי לתנאי עבודתו.
דוד סער, עו"ד