אחד הרכיבים המרכזיים ביותר בתביעה נזיקית בגין נזקי גוף, הינו רכיב אובדן ההשתכרות כתוצאה מהפגיעה. לצורך חישוב רכיב זה יש לתחום את תקופת העבודה הרלוונטית לחישוב.
בית המשפט העליון קבע בע"א 9079/04 אלון לילך נ' לאופר (פורסם בנבו), חזקה משפטית ולפיה גיל הפרישה מהעבודה לגברים ונשים הינו גיל 67. כמפורט להלן:
" בענין זה אין שוני בין איש לאישה, וראו סעיף 4 לחוק גיל פרישה, תשס"ד-2004: "הגיל שבהגיעו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה"."
בע"א 7942/99 צבי אבני נ' ביטוח ישיר (פורסם בנבו), קבע בית המשפט העליון, כי החזקה בדבר גיל הפרישה, הינה חזקה הניתנת לסתירה.
ניתן להביא ראיות על מנת להוכיח כי גיל הפרישה של הניזוק היה מוקדם מזה הקבוע בחזקה (הכוונה הינה לסיבות אשר אינן קשורות למקרה הנזיקי). כך למשל, מצב רפואי (שאינו רלוונטי לפגיעה), אשר בגינו ניתן להניח כי גיל הפרישה היה מוקדם מהגיל הקבוע בחזקה.
כמו כן, ניתן להביא ראיות אשר מלמדות, כי גיל הפרישה היה מאוחר מהגיל הקבוע בחזקה.
בנוסף, נקבע חזקה משפטית נוספת, לפיה גיל הפרישה במקצועות אשר בהם לא נדרש כוח פיסי יהיה גיל 70. לדוגמה: עורכי דין, רואי חשבון, בעלי עסקים וכיוצא באלו. כמפורט להלן:
"כך, לדוגמה, לגבי בעל מפעל מתכת, נקבע גיל 70 כגיל פרישה מעבודה (ע"א 378/62 רינגר נ' ליאון [6]); כך נקבע גיל מבוגר מ-65 שנים למנהל עסק עצמאי לשיווק תרופות (ע"א 206/78 אשכנזי נ' פרידמן [7]); וכך נקבע גם בנוגע לחקלאי אשר נקבע שיוכל לתרום להדרכת פועליו אפילו אם הוא עצמו לא יעבוד עבודה פיזית (ע"א 524/80 אבידן נ' הלפרין [8]). לגבי עובדים עצמאיים מסכם המחבר ד' קציר בספרו פיצויים בשל נזק גוף [11] את ההלכה ביחס לגיל פרישה שלהם מעבודה:
"ככל הנראה, שעתה, משהתמסדה ההלכה על דבר גיל פרישה גבוה יותר של עצמאיים, יהיה הנטל להביא ראיה מוטל על מי שמבקש לסתור את הנחת הפרישה המאוחרת יותר" (בעמ' 257)."
אם חווית סיפור דומה וברצונך להתייעץ עם עורך דין נזיקין, תוכל למלא שאלון קצר בעמוד הקטגוריה הראשי אשר יעזור לך להעריך את סיכוייך בנושא.
ד"ר דוד סער, עו"ד
