אם ובנה נסעו במכונית בעוד הבן נוהג ברכב. יעד הנסיעה היה בסיסו הצבאי של הבן. בהגיעו ליעד הנסיעה, עצר הבן את הרכב בצד הדרך וירד מהרכב. אימו החלה לצאת את הרכב על מנת לעבור לכיסא הנהג ולהמשיך בנסיעה לעבר ביתה. במהלך יציאתה מהרכב, מעדה האם ונפלה. האם מדובר בתא

סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 מגדיר מהי תאונת דרכים כדלהלן: "תאונת דרכים" – "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". החוק מגדיר גם מהו "שימוש ברכב מנועי" כדלהלן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". (ההדגשות אינן במקור ד.ס.) נשאלת השאלה מה מעמדה של האם? האם ניתן להתייחס אליה כמשתמשת בהתאם לחלק הראשון של ההגדרה, או שהינה עונה על החלק השני של ההגדרה קרי, "בידי אדם אחר" והכוונה לנוסע ברכב – מלבד הנהג. נראה כי שתי ההגדרות חלות בעניינה של האם. ראשית, היות ומטרת ירידתה של האם מהרכב היתה לצורך שימוש ברכב קרי, החלפת בנה הנהג ונסיעה חזרה הביתה, אזי תיחשב היא כמשתמשת. שנית, ניתן להתייחס לאם כ"אדם אחר" כהגדרת החוק קרי, נוסע ברכב, ואז הינה עונה על ההגדרה של שימוש ברכב מנועי. לאור האמור, נראה כי האירוע הנ"ל יוכר כתאונת דרכים והאם תהא זכאית לפיצוי בגין נזקיה. דוד סער, עו"ד