תשובה:
בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות לערעור שהגיש נפגע תאונת דרכים, במסגרת התיק רע"א 3528/12 פלוני ואח' נ' הפניקס, על פסילת מסמך שהמציא למומחית בתחום הפסיכיאטריה, שהסתמכה עליו וקבעה לו 70% נכות.
בית המשפט העליון פסק כי עובדת היותו של המסמך "מוזמן", הוא נתון שאין להתעלם ממנו בעת הבחינה האם מדובר ב"חוות דעת", אך זהו רק אחד הנתונים ולפיכך, עובדה זו לא בהכרח תחרוץ את גורלו לעניין תקנה 8 לתקנות המומחים (בשונה מתקנה 2(ב) לתקנות אלה).
עוד נפסק כי אם מדובר במסמך "מוזמן" מיד עולה החשד אולי יש בו "גלישה" לעבר היותו חוות דעת האסורה בהצגה, ועל בית המשפט לנהוג ביחס אליו במשנה זהירות. אולם, אם אכן מדובר במסמך שהוא סיכום גרידא של התיק הרפואי, שלעיתים הוא נחוץ כשמדובר בתיק עב כרס, בית המשפט אינו סבור שהעובדה שהנפגע יזם את עריכתו מסווג הוא באופן מיידי כ"חוות דעת".
נפסק כי מסמכים אלה הם מסמכים "בדבר הטיפול הרפואי", כאמור בתקנה 8, וככל שאינם בגדר "חוות דעת", לא אמורה להיות מניעה להציגם למומחה שמונה על-ידי בית המשפט.
בנסיבות המקרה הספציפי, המדובר במסמך שנערך על ידי הרופא המטפל, אשר מכיר הכי טוב את ההיסטוריה הרפואית הפסיכיאטרית שלו. מצד שני, ניתן להניח שהמסמך הרפואי התבקש על ידי מי מהמבקשים או באי כוחם ועל כן אינו משקף שלב טבעי של טיפול, ולפיכך יש לבחון את תוכן המסמך בעיון רב. לאחר שבחן ביהמ"ש העליון את המסמך, נקבע כי הוא אינו עונה על הגדרת "חוות דעת", שכן הוא אינו כולל את הסימנים המאפיינים חוות דעת, שהינם הערכת נכות רפואית והערכת סיכויי החלמה או החמרה בעתיד.
לפיכך, נפסק כי לאור העובדה שהמסמך הרפואי אינו כולל כל סממן של חוות דעת, הרי שאין כל מניעה למנוע את הצגתו למומחית ביהמ"ש.
דוד סער, עו"ד
