ת"א 46498-05-11 גאשאו ואח' נ' מיקסטיט בע"מ ואח'

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת"א 46498-05-11 גאשאו ואח' נ' מיקסטיט בע"מ ואח'

תיק חיצוני:

בפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי

התובע

זאודה גאשאו – ע"י ב"כ עוה"ד סוזן שרקיה אבוסויס ואח'

נגד

הנתבעים

  1. מיקסטיט בע"מ
  2. דורון בוזין – ע"י ב"כ עוה"ד רונן רוזנבלט ושות'
  3. כלל חברה לביטוח בע"מ – ע"י ב"כ עוה"ד גב' לויטה ממשרד עו"ד משה עבדי ואח'
  4. מ. ר. שינוע מלגזות בע"מ – ע"י ב"כ עוה"ד דוד סער ואח'

חקיקה שאוזכרה

  • תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956: סע' 15, 32(1)(א)I, 37(3)(א), 5(6)ב'
  • חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975
  • פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970
  • פקודת הנזיקין [נוסח חדש]: סע' 64(2)
  • תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999
  • פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970: סע' 79, 80, 81, 82, 83, 84, 85, 86, 280 (ב)(2)
  • חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981
  • חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981
  • פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: סע' 54(3)
  • תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 – לא מרובדות: סע' 39 א' (ח)
  • חוק החברות, תשנ"ט-1999: סע' 53, 54

פסק דין

מבוא

  1. התובע, יליד 1.1.81, נפגע בתאונה ביום 27.10.08 עת נהג על מלגזה והתהפך תוך שהיא מוחצת אותו תחתיה.
  2. התאונה אירעה בחצרי הנתבעת 1 (להלן גם: "מיקסטיט"), חברה העוסקת בייצור ושיווק חומרי גלם בענף הבנייה לרבות טיט, חול וכדומה. עיקרה של העבודה הייתה מילוי שקי חול (להלן גם: "בלות") ושינוען על גבי המלגזות והעמסתם על משאיות שהגיעו לחצרי הנתבעת 1 לשם כך.
  3. התובע היה עולה חדש מאתיופיה. עד למועד התאונה הספיק התובע להיות במרכז קליטה במשך שנתיים ולאחר מכן החל לעבוד בנתבעת 2 כפועל כללי. התובע נעדר השכלה ושליטתו בעברית דלה. הוא אינו יודע קרוא וכתוב במועדים הרלבנטיים לתביעה.
  4. לתובע לא היה רישיון נהיגה ובמועד האירוע רק החל ללמוד נהיגה.
  5. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באורח קשה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ונכותו של התובע נקבעה בסופו של יום על 43% נכות צמיתה (לפני הפעלת תקנה 15). הצדדים הסכימו כי הנכות שנקבעה במל"ל תשמש גם לצורך הדיון בתביעה כאן.
  6. הנתבעת 1 הייתה מעבידתו של התובע בעת התאונה.
  7. הנתבע 2 (להלן גם: "דרור") הינו הבעלים של הנתבעת 1, המנהל ובעל השליטה בה.
  8. הנתבעת 3 (להלן גם: "כלל") הייתה המבטחת בפוליסת 'מטריה לבתי מלאכה' של הנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים לתביעה.
  9. הנתבעת 4 (להלן גם: "מ.ר. שינוע") הינה חברה שעוסקת בין היתר בתיקון מלגזות, השכרתן ועוד. כחודש עובר לתאונה נשוא התביעה רכשה מ.ר. שינוע ממיקסטיט את המלגזה לאחר שמיקסטיט הזמינה מלגזה חדשה. מאחר שהמלגזה החדשה טרם הגיעה למיקסטיט, ביקשה האחרונה לשכור את המלגזה נשוא התביעה לשבועיים נוספים עד הגיעה של זו החדשה. בין שתי הנתבעות נחתם הסכם שכירות לפיו הושכרה המלגזה למיקסטיט למשך שבועיים. משכך נותרה המלגזה בחצרי מיקסטיט.
  10. בחלוף שבועיים ימים לא הושבה המלגזה לבעליה החדשים – מ.ר. שינוע, ונותרה בידי מיקסטיט. התאונה נשוא התביעה אירעה כשלושה שבועות לאחר תום תקופת השכירות שנקבעה ובהיות המלגזה בחצרי מיקסטיט.
  11. המלגזה לא הייתה מבוטחת בביטוח חובה עובר לתאונה, אף בתקופה שהייתה עדיין בבעלות מיקסטיט. גם לאחר מכירתה למ.ר. שינוע לא נעשה למלגזה ביטוח חובה.
  12. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.
  13. מטעם התובע העידו הוא עצמו, אשתו, שני עדים שעבדו במקביל אליו בנתבעת 1, מפקח העבודה שחקר את התאונה מטעם משרד העבודה וסוכן הביטוח שערך את הביטוח לנתבעת 1 אצל כלל.מטעם הנתבעים 1-2 העיד רק הבעלים ומנהלה דרור.מטעם הנתבעת 4 העיד אחד מבעליה מר בן-יאיר.כמו כן הסכימו הצדדים כי שיעור הנכות שנקבעה במל"ל ישמש גם לתיק זה.כן הוגשו בהסכמה עדותו במשטרה של מר אשר כהן, ששימש מנהל עבודה במיקסטיט (להלן: "אשר") וכן דו"ח הפעולה. דיון בשאלת האחריותהאם התאונה עונה להגדרה של תאונת דרכים?
  14. מתוך העדויות אין חולק כי המלגזה עונה להגדרה של רכב מנועי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים"). כך גם אין חולק שהתאונה אירעה תוך כדי נסיעה והתהפכות של המלגזה שמהווים "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים.
  15. איש מהצדדים אף לא טען כי המלגזה לא הייתה מחויבת בביטוח חובה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970 (להלן: "פקודת ביטוח רכב מנועי").
  16. מכאן שמדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.
  17. חרף זאת אין לתובע עילה מכוח חוק הפיצויים בהיותו נטול רישיון נהיגה בעת שעשה שימוש במלגזה. מטעם זה הוגשה התביעה בעילות מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין").טענות התובע
  18. התאונה אירעה עקב התרשלותם של הנתבעים 1-2. זאת מאחר וביקשו מהתובע לעבוד על המלגזה הגם שידעו שהוא נעדר רישיון נהיגה. הוא עצמו לא ידע שאסור לו לנהוג במלגזה שכן נאמר לו על ידי הממונים עליו שמדובר במקום סגור ועל כן אין מניעה שיעשה שימוש במלגזה. באותו היום התבקש התובע על ידי דרור להגיע מוקדם מהרגיל למשמרת שלו ולהעמיס משאיות עם המלגזה.
  19. הנתבעים 1-2 דרשו מהתובע לעבוד בסביבת עבודה מסוכנת מבלי שהזהירו אותו והדריכו אותו על הסכנות הטמונות בשימוש במלגזה, תוך הפרה של תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט -1999. התובע גם לא קיבל ציוד מגן. כך גם לא דאגו שלמלגזה יהיה ביטוח חובה בר תוקף.
  20. המלגזה לא הייתה תקינה ולא בטיחותית שכן לא נבדקה כנדרש על ידי בודק מוסמך מטעם משרד העבודה בניגוד לסעיפים 79-86 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 (להלן: "פקודת הבטיחות בעבודה") וללא רישיון ציוד מכני הנדסי תקף בניגוד לדרישת סעיף 280 (ב)(2) לפקודה זו. כך גם לא עברה המלגזה טסט.
  21. הנתבעת 4 התרשלה בכך שהשכירה את המלגזה כשהיא לא תקינה ולא דאגה לבדוק את כל המסמכים שיעידו על תקינותה. בכך אפשרה לעובדים דוגמת התובע לנהוג על מלגזה לא תקינה, דבר שהיווה את הגורם המכריע לקרות התאונה.
  22. הנתבעת 3 מנועה מלהתנער מאחריותה על פי הוראות הפוליסה. זאת מאחר והחריג עליו היא מבקשת לסמוך את טענתה לא הובלט כנדרש על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 וכן על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א – 1981. כן היא אחראית לכל מעשה ומחדל של סוכן הביטוח.
  23. להלן אדון בכל אחת מן הטענות תוך התייחסות לטענות מי מהנתבעים הרלבנטיים.נהיגה במלגזה בהיתר המעביד
  24. הנתבעים 1-2 שללו טענתו זו של התובע לפיה הורו לו לנהוג במלגזה במסגרת עבודתו אצלם. לטענתם התובע עשה שימוש במלגזה ללא היתר שכן כל תפקידו היה פועל כללי ולא נהג מלגזה. לצורך שינוע הבלות היו במיקסטיט מספר נהגי מלגזה בעלי רישיון נהיגה מתאים.
  25. דרור טען בתצהיר עדותו הראשית כי הוא עצמו לא נותן הוראות ישירות לעובדים מתוקף תפקידו כמנהל ומכל מקום לא אמר לתובע לנהוג במלגזה . על דבר התאונה נודע לו ממנהל העבודה שלו מר אשר כהן.
  26. בחקירתו הנגדית שב התובע על טענתו כי במועדים הרלבנטיים לתביעה לא ידע שלצורך נהיגה על מלגזה נדרש רישיון נהיגה וכי דרור היה זה שאמר לו שמאחר ומדובר במקום סגור אין צורך ברישיון (ראה עדותו בעמ' 17 לפרוטוקול). בהמשך הסביר כי ידע שעל מכונית אסור לנהוג ללא רישיון אך לא ידע שעל מלגזה שאינה נוסעת על הכביש גם כן אסור לנהוג ללא רישיון נהיגה (ראה עדותו עמ' 20 ובעמ' 24 לפרוטוקול).
  27. יתרה מכך הוא העיד כי דרור עצמו לימד אותו כיצד לנהוג על מלגזה כשלושה חודשים לאחר שהחל לעבוד במיקסטיט. יחד עם זאת לא עבר הדרכות בטיחות על הסכנות שבנהיגת מלגזה (ראה עדותו בעמ' 19 ובעמ' 25 לפרוטוקול).
  28. על פי עדותו המפתחות היו בתוך המלגזה בעת שעלה עליה. הוא הכחיש את טענתו של מנהל העבודה שהונחה בפניו לפיה המפתחות היו במשרד וכי הוא התובע נטלם ללא רשות.
  29. הוא הוסיף והעיד כי כל עובדי מיקסטיט הכירו אותו וכולם היו מבקשים ממנו שיעמיס על המשאיות (ראה עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול שורות 19-21).
  30. בכל הנוגע ליום התאונה העיד התובע כי הספיק כבר להעמיס 9-10 בלו, מתוך כ – 22 שנדרש להעמיס על המשאית, בטרם התהפך עם המלגזה.
  31. בתמיכה לעדותו של התובע הובאו שני פועלים שעבדו אף הם במיקסטיט. האחד, מר אלמיו טאדאלה והשני, מר אינגה למסג'נו.
  32. מר טאדאלה העיד כי עבד שבוע או שבועיים במיקסטיט כפועל שמילא גלונים של טיט. הוא הפסיק את עבודתו שם שכן העבודה הייתה קשה מאד. כשנשאל במה עבד התובע במיקסטיט השיב שהתובע עבד על מלגזה כל יום (ראה עדותו בעמ' 35- 36 לפרוטוקול). את היכרותו עם התובע עשה כשהיו באותו הזמן במרכז קליטה באיילת השחר ולעבודה במיקסטיט הגיע לאחר שפגש אקראית את התובע ביפו והתובע קישר בינו לבין דרור.
  33. מר למסג'נו העיד כי הוא כבר עבד במיקסטיט כאשר התובע התחיל עבודתו שם. על פי עדותו התובע עבד איתו בקשירת בלות אבל כאשר היו מגיעות משאיות התובע גם העמיס על המשאיות והוא ראה אותו נוהג במלגזה. כל הניסיונות לקעקע את עדותו זו עלו בתוהו (ראה עדותו בעמ' 38-40 לפרוטוקול).
  34. שני עדים אלו עשו רושם אמין ביותר. עדותם הייתה פשוטה וכאשר לא זכרו שמות של העובדים שעבדו במקום, נתנו את הפרטים שזכרו ביחס לאותם עדים. עדותם לא נסתרה חרף ניסיונות ב"כ הנתבעים לעשות כן.
  35. למול העדויות מטעם התובע הובאה כאמור עדותו של דרור. בחקירתו הנגדית העיד בניגוד לאמור בתצהירו בעמ' 61 לפרוטוקול כי: "אני ידעתי שהתובע נוהג במלגזה לפני התאונה, ותפסתי אותו פעם פעמיים וצעקתי עליו וגם אשר. אמרתי לאשר במפורש שאם עוד פעם אתה תופס את התובע על מלגזה אתה באותה שניה מוריד אותו ומפטר אותו." משמע, חרף האמור בתצהירו כי הוא אישית לא ראה את התובע נוהג במלגזה והדבר נודע לו מאשר מנהל העבודה, הרי שבעדותו העיד שהיה עד למקרים כאלה.
  36. בהמשך עומת עם עדותו במשטרה שם העיד כי התובע מעמיס משאיות של לקוחות ויכול להיות שגם על המשאית של איציק (שבעת ההעמסה עליה ארעה התאונה – ח.ו.ו.). בתשובה העיד כי פנו אליו כמה אנשים שהתובע נוהג על המלגזה (ראה עדותו בעמ' 62 לפרוטוקול). כלומר לא הוא עצמו ראה זאת ולא אשר הוא היחיד שבא לספר לו אלא כמה אנשים פנו אליו. טענה זו לא מופיעה בתצהיר עדותו הראשית ואף לא בעדותו במשטרה.
  37. ייאמר כבר עתה כי עדותו של דרור הוכחה כלא אמינה ובניגוד להיגיון. לא רק בדברים הנ"ל נתפס דרור בסתירות מהותיות בעדותו.
  38. דרור לא נתן כל הסבר הכיצד למלגזה לא היה ביטוח חובה ומכל מקום לא הציג כל אסמכתא לקיומו של ביטוח כאמור אף לא לתקופה שעובר למכירתה לנתבעת 4. כך גם לא ברור הכיצד ביקש לעבוד עם המלגזה שבועיים נוספים לאחר המכירה כשאין לה ביטוח.
  39. יתרה מכך חרף כל דרישותיה של ב"כ התובע לא הציג דרור כל אסמכתא שתעיד כי המלגזה עברה טסט כנדרש. נהפוך הוא הוכח כי המלגזה לא עברה טסט שנתיים עובר לאירועים נשוא התביעה. ואין חולק שדרור נתן, ולו לשיטתו, לאחרים לנהוג על מלגזה זו בתקופה של שנתיים עובר לתאונה.
  40. העדרו של ביטוח בר תוקף והעדרו של טסט מחזקים את ההתרשמות שדרור לא הקפיד על שמירת החוק ועל כן מחזקים את עדותו של התובע ועדיו כי התיר למי שאין לו רישיון נהיגה לנהוג במלגזה ובלבד שלא ייצא את שערי המפעל. היא אף מחזקת את העדות שהתובע לא קיבל כל הדרכה מסודרת בדבר הסכנות שבנהיגת מלגזה, כנדרש בחוק. גם המפקח מטעם משרד העבודה העיד כי לא קיבל כל ספר הדרכות מדרור הגם שביקש.
  41. גם עדותו בתצהיר (סעיף 23) כי המלגזה לא הייתה שמישה בעת התאונה וחיכתה לאיסוף על ידי מ.ר. שינוע, התגלתה כבלתי אמינה. בעדות במשטרה לא ציין דרור כי מדובר היה במלגזה שאינה שמישה אלא אחת משתי מלגזות שעובדות בעסקו. טענה זו היא טענה חשובה שאם הייתה נכונה הייתה בוודאי נטענת על ידו שכן היה בה כדי להרחיק ממנו את האחריות או לפחות להפחיתה. מכאן שלא הגיוני שטענה זו לא עלתה בעת עדותו במשטרה.
  42. כך גם אם המלגזה לא הייתה שמישה והוא מכר אותה למ.ר. שינוע הרי שלא הגיוני שבאותו מועד ממש, 17.9.08, יערוך עם מ.ר. שינוע הסכם שכירות על אותה מלגזה. שהרי אם אינה שמישה מה טעם לשלם שכירות עליה ?!
  43. כל אימת שדרור עומת עם נתונים או פרטים שלא היו נוחים לו, ביקש להרחיקם ממנו על דרך הטענה שאינו זוכר או כי לא היה הוא שטיפל בעניינים אלו. חרף זאת לא הביא איש מעובדיו להעיד כמו אשתו, יוסי או ויקטור. כך גם בכל הנוגע לשאלה האם רכש את המלגזה החדשה ממ.ר. שינוע – תחילה העיד כי רכש ממנה את המלגה החדשה אך משעומת עם עדותו של בן יאיר שאין מ.ר. שינוע מוכרת מלגזות חדשות, חזר בו ואמר שייתכן שאולי לא אצלם הזמין את המלגזה החדשה.
  44. עדותו של אשר במשטרה, שאליה הפנו הצדדים, אינה מתיישבת עם מכלול עדותו של דרור ומכל מקום בהיותו עובד של דרור ראיתי לקרוא אותה בזהירות המתבקשת, בשים לב לסעיף 54(3) לפקודת הראיות[נוסח חדש], התשל"א – 1971. שהרי על פי עדותו של התובע ושל דרור אשר כהן היה מנהל העבודה שהיה במקום בעת התאונה. מכאן שעל פניו קם חשש שאותו אשר נושא באחריות כלשהי לאירוע. אף אם לא פיקח כראוי על הנעשה בחצר המפעל, הרי שבהינתן שהתובע העיד שכבר הספיק להעמיס 9-10 בלות על המשאית – הכיצד זה לא הבחין אשר בתובע נוהג על המלגזה ? על כן את עדותו של אשר יש לקבל בזהירות הראויה ולא ראיתי כי די בה כדי לסתור את עדויות התובע ועדיו לעניין עצם ההרשאה שניתנה לתובע לנהוג במלגזה על ידי דרור.
  45. עוד לא ברורה התנהלותו של דרור שאם הבחין בתובע בעצמו פעם או פעמיים נוהג במלגזה בפראות כטענתו בחקירתו ובנוסף שמע ממספר אנשים כדבריו שהתובע נוטל את המלגזה, הכיצד לא פיטר אותו מיד כפי שהעיד שהורה לעשות?
  46. מנגד ראיתי ללמוד מעדותו של התובע, שהיה נכון לעבוד שעות כה ארוכות בנתבעת 1, בניגוד לעובדים אחרים שלא הצליחו להחזיק מעמד שם, שאם היה חושש מפיטורין בשל נהיגתו במלגזה – לא היה עושה כן. ועובדה שהתאונה תפסה אותו מעמיס בלה ולא הראשונה שבהן באותו היום.
  47. כך גם אם בתצהירו ניסה דרור להרחיק עצמו מעצם הימצאותו בחצר המפעל הרי שבעדותו במשטרה, כמו גם בחקירתו הנגדית, התגלה כי אף הוא הסתובב בחצר המפעל ואף הוא כשנדרש נהג במלגזות. עדותו במשטרה ובחקירה הנגדית תומכת בעדות התובע ועדיו שהעידו כי אף דרור עצמו היה אחד מנהגי המלגזות במפעל. עדות זו אף עולה מתוך עדותו של אשר במשטרה.
  48. עדותו של דרור היא עדות יחידה שכן נמנע מלהביא עדים נוספים מעובדיו. כפי שציינתי לעיל לא היה בעדותו של אשר במשטרה כדי לתמוך בגרסתו של דרור. זאת ועוד משהוגשה רק עדותו במשטרה ותצהירו שהוגש נמשך לאחר שלא התייצב לדיון, לא יכולה גרסתו שניתנה בתצהיר לשמש לדבר. נותרנו עם עדות יחידה של דרור שכאמור לא הייתה אמינה עלי.
  49. מכל אלה אני קובעת כי עדות התובע ועדיו, כי הוא נהג במלגזה ברשות ובידיעת דרור ואשר, מקובלת עלי ומשמעה כי התובע עשה שימוש ברשות במלגזה גם ביום התאונה. משאין חולק כי דרור ידע שלתובע אין רישיון נהיגה, ברי שבהתנהגותו יש משום התרשלות והפרת חובה חקוקה שלא לומר יותר מכך.האם הוכח כי המלגזה לא הייתה תקינה?
  50. ב"כ התובע מבקשת ללמוד על אי תקינות המלגזה מעצם העובדה שלא עברה טסט כנדרש במשך שנתיים עובר לתאונה. היא באה בטרוניה כלפי מפקח העבודה, מר אלנטוך, שלא הזמין בוחן מוסמך שיבחן את תקינות המלגזה לאחר שנקרא לחקור את המקרה.
  51. גם דרור טען כי המלגזה לא הייתה תקינה ועל כן מכר אותה למ.ר. שינוע.
  52. כאמור את עדותו של דרור ראיתי לדחות בעניין זה שכן היא אינה מתיישבת עם ההיגיון.
  53. ת/5 רישיון הציוד ההנדסי מיום 23.11.08 הינו הרישיון היחיד שהוצג במשפט ביחס לאותה מלגזה. מדובר ברישיון שהוצא לאחר התאונה נשוא התביעה. משעלתה הטענה כי למלגזה לא היה רישיון בתוקף במועד התאונה, חזקה על הנתבעים 1-2 שהיו פונים לגורמים המוסמכים ומציגים ראיה לכך שלמלגזה היה רישיון בר תוקף גם ממשרד התחבורה (טסט) במועד האירוע. דבר זה לא נעשה ומכאן שלא היה רישיון למלגזה בעת התאונה.
  54. אלא שגם אם לא פעל מפקח העבודה כנדרש ולא מילא אחר סמכויותיו, וגם אם למלגזה לא היה רישיון בתוקף, אין אלו בלבד יכולים להוות הוכחה שהמלגזה לא הייתה תקינה.
  55. מתוך העדויות עלה כי דרור הזמין מלגזה חדשה ועל כן ביקש למכור את המלגזה נשוא הדיון. חרף זאת לתקופת הביניים היה צריך לעשות שימוש במלגזה עד להגעה של המלגזה החדשה. מטעם זה ערך את הסכם השכירות עם מ.ר. שינוע ואף הסכים לשלם עבור אותה תקופת שכירות. אם הייתה המלגזה לא תקינה לא היה דרור מבקש לשכור אותה ולא היה מסכים לשלם דמי שכירות.
  56. כך גם לא נסתרה עדותו של מר בן יאיר כי דרור לא עמד בהסכם השכירות ולא העביר את המלגזה בתום תקופת השכירות המוסכמת בת השבועיים. אם היה עושה כן לא הייתה המלגזה מצויה בחצר המפעל במועד אירוע התאונה. אין זאת אלא שהמלגזה נדרשה לדרור גם לאחר חלוף שבועיים שכן שימשה אותו בעבודה. ואם כך הוא הדבר לא ניתן לומר שלא הייתה שמישה או לא תקינה.
  57. יתרה מכך, עדותו של בן יאיר הייתה אמינה עלי כאשר העיד כי כאשר דרור פנה אליו וביקש למכור לו את המלגזה, הוא עצמו הגיע למפעל ובדק את המלגזה ומצא שהיא תקינה מבחינה מכנית. כעבור כמה ימים נמצא בה קצר חשמלי שתוקן על ידי חשמלאי שנשלח למפעל מטעמו (ראה עדותו בעמ' 76 ו – 80 לפרוטוקול). כל זאת כאמור עובר לתאונה נשוא התביעה.
  58. מכאן שראיתי לקבוע כי לא הוכח שהמלגזה הייתה לא תקינה בעת אירוע התאונה.אחריות בנזיקין במצב העובדתי שתואר לעיל
  59. כעת יש לדון מהי המשמעות של אותן עובדות כפי שראיתי לקבוע אותן. בהקשר זה יש לדון באחריות הנתבעים 1-2 לרבות בשאלה האם הנתבע 2 אחראי באופן אישי לנזק. כן יש לבחון את אחריות הנתבעת 4 וכן האם יש להכיר בהתנהגות התובע אשם תורם לקרות הנזק.אחריות הנתבעת 1 – מיקסטיט
  60. בהיותה של מיקסטיט מעבידתו של התובע חלות עליה חובות זהירות כמעביד כלפי עובדו ובין היתר החובה שלא להציבו בפני סיכונים מיותרים, החובה להדריכו הדרכות בטיחות בעבודה, ומניעתו מעבודה שאין הוא מוסמך לבצע.
  61. כל אלה לא נשמרו על ידי מיקסטיט. דרור ידע שלתובע אין רישיון נהיגה על מלגזה ואזי אסור היה לו לתת לתובע לנהוג במלגזה. כך גם התרשלה הנתבעת 1 בהדרכת התובע מפני הסיכונים שבעבודה שכן כפי שהוכח לא עבר התובע כל הדרכת בטיחות ואף לא הדרכה בהתאם לתקנה 39 א' (ח) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 בעת עבודתו במיקסטיט. ניסיונות הנתבעים 1 ו -2 לצרף חלקי אישורים וקבלות על הדרכות שבוצעו לכאורה לעובדים במיקסטיט לא הוכחו כנוגעים לתובע. נהפוך הוא, מתוך העדויות עלה כי לא קיבל כל הדרכה זולת הדרכתו של דרור שאינה עומדת בדרישות ההדרכה שבדין. עוד ראיתי להכיר אחריות בכך שדרור ידע שהמלגזה לא עברה בחינה ורישוי שנתיים ימים בניגוד לדין וחרף זאת לא מנע מעובדיו לעשות שימוש במלגזה.
  62. החמור מכל הוא שדרור ידע שלמלגזה אין ביטוח חובה, הגם שהשימוש בה מחייב זאת ובכל זאת אפשר לעובדיו, ולתובע ביניהם, לעשות שימוש במלגזה.
  63. כל אלה מלמדים על הפרת חובות הזהירות שחלות על המעבידה כלפי התובע. יחד עם זאת המחדל העיקרי, שגרם בפועל לנזק, הינו ההרשאה שקיבל התובע לנהוג במלגזה כשאין בידיו רישיון נהיגה ושהשימוש בה אינו מכוסה בביטוח חובה בר תוקף.
  64. דרור היה צריך לצפות שאדם נטול רישיון נהיגה דוגמת התובע, שלא קיבל כל הדרכה מסודרת של נהיגה במלגזה, עלול להינזק עקב שימוש לא נכון בה. דרור היה צריך לצפות שאם יפגע מי מעובדיו בעת שימוש במלגזה לא תהיה פגיעתו מכוסה בהתאם לחוק הפיצויים על כל המשמעות שבכך בשל העדרו של ביטוח חובה. מחדלים אלו עולים כדי רשלנות חמורה ביותר והפרת חובה חקוקה ברורה.
  65. אף לשיטתו של דרור לכל אורך הדרך הוא ידע שהתובע עושה שימוש במלגזה – הכיצד זה הותיר את מפתחות המלגזה במלגזה או כטענתו במשרד שפתוח לכל העובדים? שהרי כבר צפה שהתובע עושה שימוש במלגזה? מכאן שאף אם הייתי מקבלת את גרסת דרור ומיקסטיט הייתי מוצאת לחייבה בהפרת חובת הזהירות כלפי התובע.
  66. משהמחדל הוביל לנזק הרי שמדובר ברשלנות שהנתבעת 1 חבה בגינה.
  67. גם ב"כ הנתבעים 1-2 אינו טוען כי אם תימצא אחריות אין להטילה על הנתבעת 1. כל טענתו נוגעת להטלת אחריות אישית על הנתבע 2 – דרור בוזין.
  68. מכאן שאחריותה של הנתבעת 1 לפיצוי התובע על נזקיו, תולדת רשלנות מנהלה והפרת חובות חקוקות מצידו כלפי התובע, אינה שנויה במחלוקת ואינה צריכה לדיון ארוך.אחריות אישית של הבעלים ומנהל הנתבעת 1
  69. דרור הוא הבעלים והמנהל של הנתבעת 1 ועל פי העדויות הוא לבדו נותן את ההוראות וקובע את אופן התנהלות העבודה. מנהל העבודה רק נדרש לבצע את שהורה לו דרור. גם התובע העיד כי קיבל הוראות מדרור והוא זה שהנחה אותו כיצד לעבוד על המלגזה.
  70. ב"כ הנתבעים 1-2 טוען כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שיש מקום להרים את מסך ההתאגדות במקרה זה ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי.דיון
  71. עיון בסיכומי ב"כ התובע מלמד שאכן לא נטען במפורש כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולתבוע מכוח הרמת המסך את הבעלים ומנהל המעבידה באופן אישי. אלא שהטיעונים הנוגעים למחדלי הרשלנות נטענו כלפי הנתבעת 1 והנתבע 2 יחדיו. כעת יש לבחון האם יש לחייב את הנתבע 2 באופן אישי, להבדיל מן הצורך בהרמת מסך ההתאגדות.
  72. על האבחנה בין הטלת אחריות אישית על אורגן בשל מעשים או מחדלים רשלניים שהוא עשה, לבין הרמת מסך ההתאגדות תוך התעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, נכתב לא אחת ודי לי אם אפנה לע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח', פ"ד נ"ט (3) 66. הן כב' הנשיא ברק והן כב' השופטת ארבל נדרשים לסוגיה זו. הרציונל הוא כי מקום שהוכח שמנהל בחברה, או כל אורגן אחר, פעלו ברשלנות ופעולתם הביאה לנזק, כי אז אין צורך בהרמת מסך והאחריות שתוטל על אותו מנהל תהיה אחריות אישית מכוח דיני הנזיקין הרגילים. במצב דברים זה לא מתעוררת כלל תורת האורגנים (ראה דבריה של כב' השופטת ארבל בעמ' 74-75 ודבריו של הנשיא ברק בעמ' 83 לפסק הדין).
  73. כן ראה דבריו של המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין ברע"א 7875/06 אמירה זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, מיום 29.11.09:"המבחן להטלת אחריות נזיקית על אורגן בחברה, לרבות נושא משרה כגון מנהלת או מנכ"לית, נקבע בפסיקה זה מכבר. הלכה היא כי אין דין מיוחד להטלת אחריות על אורגנים בחברה וכי יש ליישם לגביהם באופן אישי את המבחנים הרגילים של דיני הנזיקין …. פירוש הדבר הוא כי אין מטילים אחריות אישית על אורגן אך מעצם מעמדו בחברה, ויש לבחון בכל מקרה ומקרה האם האורגן מקיים בעצמו ובאופן אישי את כל יסודות העוולה הנזיקית. מודל זה נועד ליתן תוקף לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ובה-בעת להימנע ממתן חסינות לאורגן המבצע עוולות נזיקיות (או עבירות פליליות) (ראו סעיפים 53 ו – 54 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999;…)" (שם, בסעיף 12 לפסק הדין).
  74. ב"כ התובע לא ביקשה הרמת מסך ההתאגדות אלא טענה כי אותם מעשים או מחדלים רשלניים ואותה עוולה של הפרה של חובות חקוקות נעשו על ידי הנתבע 2 ומכאן יש להכיר גם באחריותו האישית לנזקו של התובע.
  75. אין צורך להכביר מילים על כי הבעלים והמנהל של הנתבעת 1, שהייתה מעבידתו של התובע, חב כלפי התובע חובת זהירות מושגית מעצם היותו זה שאחראי על התובע. בנסיבות כפי שראיתי לקבוע אותן על סמך העדויות, הרי שגם חובת זהירות קונקרטית קמה מצד הנתבע 2 כלפי התובע. בעצם היה זה דרור שעמד מאחורי כל ההוראות שניתנו לתובע, לרבות הנהיגה במלגזה, כאשר דרור עצמו יודע שלתובע אין רישיון נהיגה ושהדבר נדרש לצורך נהיגה על מלגזה. כך גם הוא ידע שלמלגזה אין ביטוח חובה ובכל זאת התיר את השימוש בה וסיכן את כלל הנהגים שנהגו על המלגזה, גם את אלה שהחזיקו רישיון נהיגה, כי אם יחוו נזק כתוצאה מנהיגה במלגזה – לא תהיה להם תביעה כלפי מבטחת החובה.
  76. מכאן שכל הנטען כלפי הנתבעת 1 טוב גם לצורך הטלת אחריות אישית על הנתבע 2.אחריות הנתבעת 4 – מ.ר. שינוע
  77. ב"כ התובע טוענת כי הנתבעת 4 אחראית כלפי התובע שכן השכירה למיקסטיט מלגזה לא תקינה ולא דאגה לבדוק את המסמכים של המלגזה שיעידו על תקינותה. בשל כך, גרמה הנתבעת 4 לכך שהתובע ינהג על מלגזה לא תקינה וזה הגורם המכריע להתרחשות התאונה.ב"כ התובע הפנתה לעדותו של מנהל הנתבעת 4 שהעיד כי חרג במקרה זה ממנהגו, לקבל לידיו את כל המסמכים אודות המלגזה שהוא רוכש ולבחון שאכן יש לה רישוי כנדרש, שכן סמך על מילותיו של דרור כי המסמכים ברשותו של האחרון והוא יעבירם לו.
  78. עוד היא טוענת כי אם תמה תקופת השכירות על פי החוזה שבין הנתבעת 1 לנתבעת 4 היה על הנתבעת 4 לקחת את המלגזה ולא להותירה בחצרי הנתבעת 1.
  79. ב"כ הנתבעת 4 טוען מנגד כי טענות אלו מהוות הרחבת חזית. טענה זו אין לה על מה שתסמוך לאור הטענות שמועלות בכתב התביעה ובעיקר בסעיף 27 לכתב התביעה.
  80. לגופן של טענות טוען ב"כ הנתבעת 4 מספר טענות:
  81. ראשית, בעת התאונה הייתה המלגזה בחזקתה ובשימושה הבלעדי של הנתבעת 1 ועל האחרונה רובצת האחריות לכל הקורה איתה. לנתבעת 4 לא הייתה יכולה להיות כל שליטה על הקורה בחצרי הנתבעת 1.
  82. שנית, לא הוכח שהמלגזה לא הייתה תקינה. התובע אף לא השכיל להוכיח כי אי תקינות המלגזה היא שהביא לקרות התאונה. מכאן שאין קשר סיבתי בין אי התקינות הנטענת לקרות הנזק.בעדות מר בן יאיר, שלא נסתרה, הוכח כי עובר לרכישת המלגזה בא לחצרי הנתבעת 1 ובדק בעצמו את המלגזה ומצאה תקינה. כך גם אם הייתה המלגזה לא תקינה – לא הייתה מבקשת הנתבעת 1 לשכור אותה. מכל מקום התובע לא הביא כל חוות דעת בדבר אי תקינות המלגזה ומכאן שלא הוכיח טענה זו.
  83. שלישית, אף אם המלגזה הייתה בלתי תקינה במועד התאונה הרי שהיא לא הייתה אמורה להיות בשימוש לאור הסכם השכירות שנערך בין הנתבעת 1 לנתבעת 4 ולפיו הושכרה המלגזה ל – 14 ימים בלבד שחלפו עובר למועד התאונה. העובדה שהנתבעת 1 לא פעלה בהתאם לחוזה ולא השיבה את המלגזה עם סיום תקופת השכירות, אינה יכולה להקים אחריות לנזק על הנתבעת 4.
  84. רביעית, הוכח שהסיבה העיקרית לקרות הנזק הייתה ההרשאה של הנתבעת 1 לתובע לנהוג במלגזה הגם שידעה שאין לו רישיון נהיגה ומחדל זה מנתק כל קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין טענות התובע כלפי הנתבעת 4.
  85. בקשתו של דרור לשכור את המלגזה נעשתה במועד שבו בא בן יאיר לבחון את המלגזה לשם קנייתה ועל כן לא נעשה הסכם סטנדרטי, כמקובל בנתבעת 4, לשכירות של מלגזה. מדובר היה בתקופת שכירות קצרה של 14 ימים. כאשר הפרה הנתבעת 1 את הסכם השכירות ולא העבירה את המלגזה לידי הנתבעת 4 בתום תקופת השכירות, לא יכלה הנתבעת 4 להיכנס לחצרי הנתבעת 1 ולקחת משם בכוח את המלגזה שכן אין הדבר בסמכותה.
  86. הנתבע 2 בחר להטעות את מר בן יאיר והציג לפניו מצג שקרי על פיו יש בידיו את כל האישורים הנדרשים למלגזה במשרדו וכי הוא ישלח אותם לנתבעת 4. מר בן יאיר האמין לנתבע 2 ולא הייתה לו כל סיבה שלא להאמין לו.דיון
  87. לאחר שקבעתי כי לא הוכח שהמלגזה לא הייתה תקינה, נותרה טענה אחת שיש לבחון אותה שעלולה להקים אחריות כלפי הנתבעת 4. במעמד רכישת המלגזה לא עמד מר בן יאיר על הצגת המסמכים המאשרים את היותה בעלת טסט בתוקף ולא ביקש לראות את פוליסת החובה שהייתה אמורה להיות בתוקף במועד הרכישה.
  88. אין חולק שמיום שהנתבעת 4 הפכה בעלים של המלגזה חלות עליה החובות שבחוק באשר לביטוחה של המלגזה ולשימוש כדין בה.
  89. נותר לבחון האם בנסיבות שנוצרו בעת רכישת המלגזה, צריך או יכול היה מר בן יאיר לצפות כי הנתבעת 1 עושה שימוש שלא כדין במלגזה, שכן לא דאגה להעבירה טסט במשך שנתיים ולא ביטחה אותה בביטוח חובה כנדרש על פי החוק.
  90. ככלל היה על מר בן יאיר, בעת שערך את הסכם הרכישה של המלגזה, לעמוד על קבלת מסמכיה. לו היה עושה כן ומגלה שאין למלגזה רישיון מזה שנתיים ואין עליה ביטוח חובה, לא היה משכיר את המלגזה עד שתעבור טסט והיה עורך לה ביטוח חובה.
  91. אם לא הייתה המלגזה מושכרת לנתבעת 1, באותו היום שבו נרכשה על ידי הנתבעת 4, הרי שהנתבעת 4 הייתה נוטלת את המלגזה במעמד הרכישה ואזי לא היה התובע מגיע לנהוג עליה במועד התאונה.
  92. אלא שבנסיבות שנוצרו הגעתי למסקנה כי אין להכיר קשר סיבתי בין מחדלו של בן יאיר, לעמוד על קבלת מסמכי המלגזה, לבין פגיעתו של התובע.
  93. הקשר הסיבתי נראה רחוק ומכל מקום נותק על ידי התנהגותו הרשלנית ותוך הפרת חובה חקוקה של דרור שאפשר לתובע לנהוג במלגזה ביודעו שאין לו רישיון נהיגה, אין למלגזה רישיון ואף לא ביטוח חובה.
  94. משהגיע מר בן יאיר למפעל, שנראה על פניו מפעל מסודר ורציני כדבריו, שבו מספר עובדים, שתי מלגזות ומשאיות נכנסות ויוצאות, ורוכש מלגזה שעושה שימוש במפעל גם בעת הרכישה, והוא בדק אותה באותו המעמד ומצא אותה תקינה, והמוכר ביקש להשאירה בשימושו עד לקבלת מלגזה חדשה שהזמין – אין לומר שמר בן יאיר היה צריך לצפות שהמוכר שלפניו מסתכן בעבירה על החוק בכך שהוא מתיר שימוש במלגזה לאנשים שאין להם רישיון נהיגה וכי המלגזה עצמה נעדרת רישיון וביטוח חובה.
  95. משלא הוכח כי המלגזה הייתה לא תקינה הרי שעצם העובדה שלא עברה טסט לא מצביע על אי תקינותה. קבעתי שהסיבה לקרות התאונה הייתה העובדה שהתובע לא היה בעל כישורים לנהיגה על מלגזה, מחמת שלא היה בעל רישיון נהיגה. משכך אם דרור היה מאפשר רק לבעלי רישיון נהיגה לנהוג על המלגזה, גם לאחר מכירתה ושכירתה, בהחלט ייתכן שהתאונה לא הייתה קורית.
  96. מכאן שהתנהגותו של דרור מנתקת את הקשר הסיבתי בין מחדלו של מר בן יאיר לקבל לידיו את המסמכים לבין פגיעתו של התובע בתאונה וחל בענייננו סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין. מר בן יאיר לא היה צריך לצפות התנהגות רשלנית כה חמורה ומנוגדת לחוק כפי שביצע דרור. לעניין זה ראיתי להפנות למקרה דומה שנדון בע"א 679/08 סנפרוסט בע"מ ואח' נ' מוסכי צמח בע"מ ואח', מיום 2.1.11 מפי כב' השופטת פרוקצ'יה.אחריות חברת הביטוח – כלל
  97. ב"כ התובע טוענת כלפי כלל כי סוכן הביטוח כשל בתפקידו להסביר לדרור את מהות הפוליסה והיקף הכיסוי שערך לנתבעת 1 וכי עליו לבטח את המלגזות באופן נפרד בביטוח חובה. עוד הוא כשל לטענתה בכך שלא העביר לדרור את העתק הפוליסה. בהיותו של הסוכן שליחה של חברת הביטוח, מבקשת ב"כ התובע לחייב את המבטחת ישירות.
  98. עוד טוענת ב"כ התובע כי כלל לא הוכיחה שבמועדים הרלבנטיים לא יכול היה דרור למצוא לנתבעת1 פוליסה שתכסה את פעילות מיקסטיט שלא תכלול את החריג שמוציא מכלל תחולת הפוליסה כל חבות שחייבת בביטוח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי.
  99. מנגד טוענת ב"כ כלל כי השימוש במלגזה היה מחויב בביטוח חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי ועל כן הפוליסה מחריגה חבות בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה משימוש במלגזה. בעניין זה היא מפנה לת.א. (חי) 1326/98 כרמל שאול נ' ש.ניר הצפון (1991) בע"מ, מיום 24.7.07 מפי כב' השופטת שטמר.
  100. יתרה מכך טענותיה של ב"כ התובע אינן יכולות להישמע מפיה שכן אלו טענות שהמבוטח יכול היה לעלותן במסגרת ההסכם שאליו הגיע עם המבטחת. התובע אינו צד להסכם זה.
  101. במקרה שבפנינו אפילו דרור לא טען כלפי כלל כי היא חבה מכוח הפוליסה שהוציאה לנתבעת 1.
  102. לחילופין טוענת ב"כ כלל, כי דרור עצמו העיד כי קיבל הסברים על הפוליסה מהסוכן כשישב עמו לפני עריכתה לראשונה בשנת 2007. הוא עצמו לא קרא את הפוליסה וככל הנראה הייתה זו אשתו שפעלה לחידוש הפוליסה. בהמשך עדותו לא ידע לומר אם התבקשו ונעשו שינויים בפוליסה בשנת 2008 .
  103. עוד טוענת ב"כ כלל כי דרור העיד שהוא סבור שהפוליסה שיש בידו בעת עדותו מכסה את כל הנזקים שיכולים לקרות במפעל אך לא המציא את הפוליסה הגם שהתבקש והתחייב לעשות כן. (ראה עדותו בעמ' 69 לפרוטוקול).
  104. מכאן לטענתה יש לדחות את טענות ב"כ התובע שנטענו כאילו מפיו של המבוטח.דיון
  105. דין התביעה כנגד כלל להידחות.
  106. ראשית, טענות ב"כ התובע הן טענות למבוטח להעלותן ולא לעובד שלא היה צד לעריכת הפוליסה ואינו יודע מה התבקש ומה סוכם בין הסוכן למבוטח. יתרה מכך התובע גם אינו יכול לדעת מה היו הנתונים שמסר דרור לסוכן הביטוח והאם הצורך בביטוח המלגזות עלה כלל במסגרת המו"מ לקראת עריכת הביטוח.
  107. שנית, גם לגופן של טענות לא הוכיח דרור כי נפל פגם בהתנהגות הסוכן בעת עריכת הפוליסה. דרור אישר כי קיבל הסברים על הביטוח שהוא אמור לערוך אך לא פירט מה בדיוק נאמר ולא טען בעדותו כי לא הוסבר לו שהפוליסה לא כוללת גם כיסוי על כלי העבודה דוגמת המלגזות.
  108. עוד הוא העיד כי כלל לא ניסה לקרוא את הפוליסה לראשונה כשהגיעה אליו. מכאן שהטענה להיעדר הבלטה של החריג בפוליסה, ככל שהיה לה בסיס, ממילא אינה ברת משמעות במקרה זה. דרור גם לא ידע אילו שינויים בוצעו בפוליסה בין השנה הראשונה שבה נערך הביטוח לשנה השנייה שבה אירעה התאונה נשוא התביעה.
  109. הסוכן הובא להעיד על ידי ב"כ התובע. בחקירתו עלה שלמיטב זכרונו היה במקום עסקה של הנתבעת 1 פעם אחת והתבקש על ידי אשתו של דרור לבטח את העסק, משמע תכולה ועובדים. הוא הוסיף שהכוונה הייתה לתכולה במשרד ולא זכור לו שראה מלגזות בשטח.
  110. מתוך עדותו בכללותה נראה כי אינו זוכר את מעמד עריכת הביטוח ולא את הפעולות שנעשו על ידו לאחר הוצאת הפוליסה, כמו אם היה סוקר הגנות או אם היו דרישות מיוחדות של חברת הביטוח שעל המבוטח היה לבצען. בעת עדותו, כשבע שנים לאחר עשית הביטוח לראשונה, לא איתר הצעת ביטוח ביחס לבית העסק של מיקסטיט ולא זכר אם החתים את דרור או אשתו על הצעת ביטוח אם לאו.
  111. בכל הנוגע לשאלה האם הסביר למבוטח שהפוליסה לא מכסה אירועים שבהם נפגעים עובדים תוך שימוש ברכב מנועי השיב: "אני לא סגור על זה שלא הסברתי לו שהפוליסה שכלל הנפיקה לא מכסה אירועים שקורים לעובדים תוך כדי שימוש ברכב מנועי." (ראה עדותו בעמ' 30 לפרוטוקול). כאמור התרשמתי כי הסוכן אינו זוכר את פרטי עריכת הביטוח ולא את הפרטים הנוגעים למבוטח במהלך תקופת הביטוח.
  112. הסוכן העיד כי אינו מכיר פוליסות מעבידים שמכסות גם חבות החייבת בביטוח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי. עדותו זו כאמור לא נסתרה שכן לא הוצגה כל פוליסה שמבטחת בית עסק ואינה מחריגה חבות זו (ראה עדותו בעמ' 34 לפרוטוקול).
  113. על כן ראיתי לדחות טענת ב"כ התובע כי יש להכיר בחבות כלשהי על כלל שכן המקרה שאירע לתובע אינו מכוסה על פי הפוליסה שהוציאה לנתבעת 1 ולא הוכחה כל התרשלות מצד הסוכן.אשם תורם
  114. כל הנתבעים שותפים לטענה כי יש מקום לקבוע שלתובע תרומת אשם לעצם קרות התאונה. לשיטתם משידע התובע שאי
מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור