שלילה חלקית של כיסוי ביטוחי בשל סטייה מהוראות הפוליסה
המדובר באדם שרכש פוליסת ביטוח מקיף עבור הרכב שבבעלותו. במסגרת הפוליסה נכללה החרגה מפורשת, המגבילה את השימוש ברכב לנהגים מגיל 30 ומעלה בלבד. באחד הימים, נהג ברכבו של המבוטח נהג בן 23 כשלצידו ישב הבעלים של הרכב.
במהלך אותה נסיעה אירעה תאונת דרכים, במהלכה פגע רכב המבוטח ברכב שלפניו עד כדי כך שנגרם לרכב הנפגע נזק רב – טוטלוס.
שאלה שהגיעה לפתחו של ביהמ"ש העליון (רע"א 9849/17) הייתה האם אי העמידה במגבלת הגיל, שוללת את קיומו של הכיסוי הביטוחי או שמא מדובר ב'החמרת הסיכון' המזכה את המבוטח לתגמולים מופחתים?
ראשיתו של תיק זה, בבית משפט השלום, שקבע כי בנסיבות דנן, יש לשלול את הכיסוי הביטוחי כליל. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה תוך שאימץ עמדת בימ"ש השלום.
מכאן הגיע התיק לבית משפט העליון, שקבע כי יש לראות בשינוי בגיל הנהג כשינוי מהותי של החוזה שבין הצדדים, זאת לנוכח דרגות הסיכון השונות הנובעות מנתון חשוב זה. יחד עם זאת, סבור ביהמ"ש העליון, כי יש לאמץ את הגישה, לפיה פרשנותו של המונח "החמרת סיכון" צריכה להיות מרחיבה, כך שרק במקרים חריגים בלבד, יוצאו אירועים ביטוחיים מכלל תחולת הפוליסה.
לאור מסקנות אלו, קבע ביהמ"ש כי יש מקום להורות על החזרת התיק לבית משפט השלום לצורך בירור השאלה האם חלה על מקרה דנן, 'כוונת מרמה' מצד המבוטח. ככל שיסבור ביהמ"ש על סמך הראיות שיוצגו לו, כי אכן הייתה כוונה לאפשר לנהג צעיר לנהוג ברכב באופן שיטתי, הרי שתישלל זכותו מכוח הפוליסה, אולם ככל שייקבע כי מדובר ברשלנות חד פעמית, הרי שיש להחיל את ההסדר היחסי, קרי זכאות לתגמולים מופחתים.