הלכת פרלה עמר נקבעה בערעור שהגיע לעיון ברע"א 3953/01 ושם נקבע כי המל"ל רשאי לנכות מסכום הפיצויים שנפסקים לניזוק- רק את החלק היחסי בלבד שנפסק בגין התאונה.
לפרטי המקרה:
בחורה אשר סבלה מנכות ופנתה לביטוח לאומי למחלקת נכות כללית ושם נקבעו לה 30% נכות- היות ואחוזים אלו אינם מגיעים למינימום הנדרש ע"פ חוק הביטוח הלאומי (40%), לכן לא היתה זכאית לגמלה מאת המוסד לביטוח לאומי.
לימים, נפגעה אותה הבחורה בתאונת דרכים. מומחה ביהמ"ש פסק לה 30% נכות בגין תאונת הדרכים ו-30% נכות קודמת- שאינה קשורה בתאונת דרכים. כעת, פנתה שוב התובעת לביטוח הלאומי, והפעם עברה הבחורה את הרף הנדרש "בזכות" הפגיעה בתאונת דרכים ונקבעה לה נכות בגובה 43% – נכות המזכה בקצבה.
בביהמ"ש השלום נפסק כי יש לנכות מסכום הפיצויים אשר נפסקו לה רק את החלק היחסי מתוך סכום הפיצויים הכולל. חברת הביטוח ערערה לביהמ"ש המחוזי וביקשה לנכות את כל תגמולי המל"ל אשר נפסקו לבחורה, גם אותם תגמולים בגין הנכות שהיתה לה עובר לתאונה בטענה כי אין מחלוקת שאלמלא התאונה – לא היתה הבחורה זכאית לתגמולי המל"ל כלל.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ומכאן ערעורה של אותה הבחורה לבית המשפט העליון.
ביהמ"ש העליון הכריע ופסק כי יש לנכות רק את החלק היחסי אשר המל"ל משלם לאותה הנפגעת אך ורק בגין התאונה. בתביעת ההשבה, נכנס המל"ל בנעלי התובעת ומשכך, זכאותו כלפי המזיק- זהה לזכות התובעת כלפי המזיק. כשם שזכות התובעת מוגבלת לנזקים שנגגרמו בגין התאונה- כך גם מוגבלת זכות השיפוי של המל"ל לתגמולים שמשקפים את הזכות שהוסבה בתאונה.
גם אם המל"ל מחליט כי אינו פונה בתביעה לשיפוי מהמזיק- או שהתביעה כלפי המזיק כבר התיישנה- עדיין מנכים רק את החלק היחסי על מנת שהניזוק לא "יזכה פעמיים" ואם המל"ל החליט שלא "להתחשבן" עם המזיק- אין זה מעניינו של הניזוק.
דוד סער, עו"ד
