פיצוי בגין נזק נפשי בתאונת דרכים

עסקינן בתביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ("חוק הפיצויים"), במסגרתה התובע נפגע לטענתו בתאונת דרכים בצומת מרומזר, עת נהג ברכבו אשר היה מבוטח אצל הנתבעת. התאונה הייתה תאונה שרשרת קשה בה היו מעורבים שלושה כלי רכב, שרכב התובע הוא השלישי מביניהם על פי סדר הפגיעות (ת"א 9308-10-09 טרנוב נ' שירביט חברה לביטוח).

מעוצמת ההתנגשות הוסט הרכב השני ממסלולו ופגע בעמוד תאורה שהיה מוצב על אי תנועה בצומת. אחד הנוסעים ברכב השני הועף מהרכב ופגע בחזית רכב התובע, שעמד והמתין בנתיב נסיעתו להתחלפות הרמזור לאור ירוק. מכאן, כאמור, שרכב התובע היה הרכב השלישי בסדר הפגיעות בתאונה.

כתוצאה מפגיעת המנוח ברכב התובע, נשבר פנס האיתות השמאלי קדמי תחתון שברכב התובע. גופו של המנוח נפל על הקרקע בקדמת רכב התובע באופן שפלג גופו העליון של המנוח נכנס אל מתחת רכב התובע. התובע, שלא יכול היה להמשיך בנסיעתו, יצא מרכבו וסייע לשוטרים שהגיעו למקום לחלץ את המנוח. המנוח היה באותה עת במצב רפואי אנוש, עם פגיעות קשות בכל חלקי גופו.

לטענת התובע, נסיבות התאונה גרמו לו פגיעה נפשית קשה. מאז התאונה סובל התובע, בין היתר, ממצב נפשי ירוד, קושי להירדם, נדודי שינה, סיוטים בלילות, מראות חוזרים ונשנים של המנוח ופחד לנהוג ברכב. עקב מצבו זה מטופל התובע אצל פסיכיאטר ונוטל כדורים אנטי חרדתיים.

בית המשפט פסק כי התובע מסר על הפגיעה ברכבו מיד לאחר התאונה ואף תיאר את שבירת פנס האיתות ברכבו כתוצאה מפגיעה המנוח בו. בנסיבות אלה סביר בהחלט כי רכב התובע אמנם התנדנד עקב התאונה ועל פני הדברים, אפוא, התובע היה מעורב בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, והלכה למעשה לא היתה מחלוקת של ממש בין הצדדים בנקודה זו.

טענתו העיקרית של ב"כ הנתבעת היא כי עצם מעורבותו של התובע בתאונה אינה מהותית בנסיבות העניין. לטענת ב"כ הנתבעת, כיוון שאין כל מחלוקת כי התובע לא נפגע פיזית בתאונה – גם אם רכבו התנדנד – הרי שהנזק שנגרם לתובע אינו נזק עיקרי (או ישיר) מהתאונה אלא נזק משני (או עקיף) בלבד. התובע עצמו לא נפגע כלל במהלך התאונה אלא נגרם לו סבל נפשי מכך שהוא נחשף לנזק העיקרי שנגרם למעורבים אחרים בתאונה.

הנתבעת טענה שהגבולות למתן פיצויים לפי הוראות החוק לנפגע משני הותוו והוגדרו בפסק הדין שניתן בע"א 444/87, 452; ע"א 80/88 אלסוחה ואח' נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ואח', פ"ד מד (3) 397 (1990) ("הלכתאלסוחה"). אחד התנאים למתן פיצוי לנפגע משני, כפי שנקבעו בהלכת אלסוחה ובהלכות שנפסקו בעקבותיה, הוא קיומה של קרבת משפחה מדרגה ראשונה או קרבה דומה לכך בין הנפגע המשני לבין הנפגע העיקרי.

פיצוי בגין נזק נפשי טהור והאבחנה בין ניזוק עיקרי לבין ניזוק משני

בדיני הנזיקין במשפט המקובל הקלאסי, נזק נפשי שלא התלווה לנזק גופני פיזי ("נזק נפשי טהור") לא הוכר כנזק בר פיצוי. בין השאר, מהטעם שנזק נפשי בלבד אינו משתווה בחומרתו לנזק פיזי, החשש מקושי באבחון מדויק של הנזק, הגשת תביעות כוזבות, וחשש מפריצת גבולות האחריות.

השפעות נפשיות של אירוע נזיקי עלולות להתפשט למעגלים נרחבים של ניזוקים פוטנציאליים ובהם, בין השאר, עדים לאירוע וקרובים ומכרים של הנפגעים העיקריים. לפיכך, הכרה בנזק נפשי טהור כנזק בר פיצוי בנזיקין עלולה להרחיב באופן בלתי סביר את מעגלי האחריות.

הגישה האמורה – השוללת פסיקת פיצויים בגין נזק נפשי טהור – נזנחה כבר לפני שנים רבות, הן במשפט המקובל והן בבתי המשפט בארץ.הוראות סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדירות "נזק גוף" במפורש, בין השאר, כ"פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי…".

יחד עם זאת, ההכרה בנזק נפשי טהור כנזק בר פיצוי בנזיקין הצריכה, לאור האמור לעיל, הגדרה ברורה של גבולות האחריות. לצורך כך פותחה בפסיקת המשפט המקובל האבחנה בין נפגע עיקרי (primary victim) לבין נפגע משני (secondary victim), אשר נפגע עקב היחשפותו לנזק שנגרם לנפגע העיקרי. זכותו של הנפגע המשני לפיצוי אמנם הוכרה אך זאת בתנאים מגבילים מאוד. בהלכת אלסוחה הוכרה אף במשפטנו זכותו של הנפגע המשני לפיצויים תוך הגבלתה בתנאים, אם גם שונים במידת מה מאלה שנקבעו במשפט המקובל.

פסיקת המשפט המקובל הגדירה אפוא את ה"נפגע העיקרי" באירוע הנזיקי כמי שהיה ב"תחום הסכנה הפיזית" של האירוע הנזיקי להבדיל מהנפגע המשני, שהיה מחוץ לתחום זה.

נפגע עיקרי משמעו נפגע שהיה מצוי בתחום הסכנה הפיזית שנוצרה עקב האירוע הנזיקי, זאת, להבדיל מנפגע משני, שהיה מצוי מחוץ לתחום הסכנה הפיזית, בין אם היה עד לאירוע ובין אם לאו.

על פני הדברים האירוע נשוא התובענה נכנס בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בהוראות סעיף 1 לחוק הפיצויים.

השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא, אפוא, אם התובע היה בבחינת נפגע עיקרי בתאונה; ולנוכח כל האמור לעיל התשובה החיובית לשאלה זו מתבקשת מאליה. אין כל ספק כי התובע אמנם היה מצוי בתחום הסכנה הפיזית של התאונה, שכן בעת התאונה רכבו של התובע נפגע עקב התאונה.

אשר על כן קבע בית המשפט כי על הנתבעת, מבטחת רכב התובע, מוטלת החובה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כנפגע עיקרי בתאונה, לרבות בתחום הנפשי.

לחץ לחישוב סכום הפיצויים לנפגע תאונת דרכים

דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור