נפילת משטחים ממלגזה -האם המדובר בתאונת דרכים?

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (ת"א 1139-02-09, אנור נ' בירמן עצים ופירזול בע"מ ואח'). אין מחלוקת כי התובע עבד ביום האירוע כמלגזן בשירות הנתבעת מס' 1 שהייתה אז מעבידתו. התובע הרים באמצעות שן המלגזה כמות של משטחים כבדים של עץ, ירד מהמלגזה, הושיט את ידו מתחת למשטחים המורמים ומעל ליתר המשטחים, המשטחים המורמים נפלו על ידו ומחצו אותה, וכתוצאה מכך נגרמה לו חבלה.

אין מחלוקת כי התאונה מהווה תאונת עבודה, ונקבעה לו בגינה נכות יציבה בשיעור 5%. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם המדובר בתאונת דרכים אם לאו.

נסיבות התאונה: התובע הכניס שן אחת של המלגזה עליה עבד בין משטחי העץ הכבדים והרים כמות של משטחים למעלה, התובע ירד מהמלגזה, והכניס את היד במרווח שנוצר לאחר הרמת המשטחים באמצעות שן המלגזה, ואז נפלו המשטחים על ידו. ידו של התובע נתקעה בין המשטחים, הוא החל לצרוח מכאבים כי לא יכול היה לשחרר את היד בכוחות עצמו.

הנתבעת מס' 2 טענה כי הפעולה של התובע בוצעה תוך כדי פריקה וטעינה של משטחים, וככזו אינה מהווה מאורע שאירע תוך כדי שימוש ברכב מנועי לפי החזקה הממעטת שבסעיף 1 להגדרות שבחוק הפלת"ד.

פריקה וטעינה:

בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, מוגדר המונח שימוש ברכב מנועי כך:

"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול- דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"

ברע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי דניאל, פד"י נ"ז(2) עמ' 614 נקבע בסעיף 7 לפסק הדין כי:

"פעולות הטעינה והפריקה עשויות לכלול גם פעולות לוואי, ובלבד שפעולת הלוואי היא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד של פעולת הטעינה או הפריקה, וקשורה עימן בקשר הדוק. קשר זה עשוי להיבחן על פי פרמטרים שונים, כגון מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, תרומתה לפעולת הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים וסמיכות המקום שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, וכיוצא באלה".

בהתאם להלכה הפסוקה, יש לראות באותה פעולה של התובע כפעולת לוואי של הטעינה, וכחלק מפעולת הטעינה. התוצאה מהאמור לעיל היא שהפעולה שבמהלכה נחבל התובע מהווה פעולת פריקה וטעינה, ועל פי החזקה הממעטת אין היא מהווה שימוש ברכב מנועי כאמור בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, לפיכך אין התאונה נכנסת לגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים שבסעיף 1 לחוק.

התובע וב"כ הנתבעת מס' 3 העלו בסיכומיהם את הטענה החלופית לפיה התאונה אירעה תוך כדי שימוש בכוח המכאני של המלגזה, לפיכך נופלת היא לגדר החזקה המרבה שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

בע"א 4469/95 דראושה נגד אררט חברה לביטוח בע"מ, פד"י נ' (3), 475 קבע בית המשפט העליון בעמ' 482 כי:

""ניצול הכוח המכני של הרכב" משמעו ניצול בפועל של הכוח המכאני של הרכב, ולא אך כוונה או רצון לנצלו בעתיד (הקרוב או הרחוק). על – כן, תאונה היא עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, אם מטען מורם על – ידי מנוף, ותוך כדי ההרמה של המטען הוא נשמט וגורם לנזק גוף".

השאלה אם כך היא אם התאונה אשר בה נחבל התובע נכנסת לגדר החזקה המרבה של ניצול הכוח המכאני בהתאם לפרשנות שניתנה למונח זה בפסיקה ובספרות המשפטית.

נפסק כי משאין מחלוקת שהמשטחים הורמו אך ורק באמצעות הכוח המכאני של המלגזה, באמצעות שן המלגזה, הרי נפילת המשטחים מסיבה כלשהי מאותו גובה אליו הורמו המשטחים היא הסיבה לחבלה שנגרמה לתובע.

אמנם עברו מספר שניות או דקות מאז הרמת המשטחים על שן המלגזה ועד שנפלו הן על ידו של התובע לאור העובדה כי באותו פרק זמן הספיק התובע לרדת מהמלגזה, לגשת למשטחים כדי להכניס את הבינדה, ולהושיט את ידו פנימה בתוך המרווח, אך אין בפרק הזמן שעבר מאז הרמת המשטח באמצעות הכוח המכאני של המלגזה ועד לנפילת המשטח על ידו של התובע, כדי לשלול את הסיבתיות של השימוש בכוח המכאני של המלגזה מנפילת המשטחים על ידו של התובע.

הפסיקה קבעה מפורשות, בהתאם לדעתו של כב' השופט ריבלין, כי יש לייחס למונח פרשנות רחבה לפיה כי כל עוד נעשה שימוש בכוח המכאני, וכל עוד המשטחים בהרמה, הרי האירוע נכנס לגדר ניצול הכוח המכאני של המלגזה.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שהאירוע נכנס לגדר החזקה המרבה שבסעיף 1 לחוק, מאחר והוא נגרם עקב ניצול הכוח המכאני של המלגזה, לפיכך נקבע כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור