14.7.2011
בתיק ת.א (ת"א) 2463/05 עזבון אושר רחימי ואח' נ' חריזי עמיר ואח' נדון מקרה מצער ובו ביהמ"ש המחוזי קיבל תביעה של עיזבון ילדה שנפטרה עקב מכת חום לאחר שנשכחה וננעלה באוטובוס הסעות. ביהמ"ש פסק כי מדובר "בתאונת דרכים" ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
המחלוקת בין הצדדים נסובה על המונח "מאורע" בסעיף 1 לחוק הפיצויים. האם האירוע שבו ניזוק האדם חייב להיות אירוע בולט ומובהק כדוגמת התנגשות בין שני כלי רכב, פגיעה בהולך רגל, או שיכול להיות אירוע שולי, אך מובחן שיכול ויתפתח בהיבט הנזק לאורך זמן (כמו לדוגמה מיקרוטראומה).
לדעת כב' השופט בכר, האירוע היה נעילת דלתות האוטובוס בעוד המנוחה נמצאת באוטובוס. אירוע זה, הוא האירוע המובחן אשר בסופו של יום הביא גם למותה. סביר להניח כי לאחר נעילת הדלת, המנוחה הייתה עדיין בחיים, אולם הנזק מתחיל להיבנות משלב סגירת דלתות האוטובוס. מכאן, שהמאורע הפתאומי והחד פעמי הנו שלב נעילת דלתות האוטובוס. בפס"ד צוטט חלק מפסק דינו של השופט ריבלין בפס"ד ת.א 943/91 אבישי נ' הפניקס ושם נקבע: "אירוע זה אינו צריך להיות אלים. אינו צריך להיות יוצא דופן, הוא יכול להתבטא באופנים שונים ומגוונים, הן בנסיבותיו והן בדרכי הגרימה. אך תמיד דרוש שיהיה בנמצא "אירוע" הניתן לזיהוי ואבחון, בנפרד ממהלך הדברים לפניו ואחריו…"
אין חולק כי סגירת דלת על אצבעו של אדם וגרימת נזק מהווה תאונת דרכים, כך גם סגירת דלת כלי הרכב על חייו של אדם המבקש לרדת ממנו, אך אינו יכול מאחר ואינו מסוגל לכך (ילד, תינוק, נכה וכיו"ב). מן הדין הוא שנעילת הדלת יהווה "מאורע". מעבר לכך, היות והרכב חנה, ולא היה תוך כדי נסיעה, קבע בית המשפט כי עצם השהייה בכלי הרכב לאחר חניית האוטובוס, אינה מסיימת את הנסיעה לאותם אלה שאינם יכולים לצאת מכלי רכב זה, מפאת יכולתם הפיסית או מפאת העובדה כי אפשרות זו נמנעה מהם, כגון נעילה וכיו"ב. מכאן, יש לראות בנסיבות מיוחדות אלה, המצדיקות לראות בשהיית הנוסע באוטובוס נסיבות מאונס, ולפיכך אין שלב הנסיעה מבחינת הנוסע הסתיים והנו ממשיך לכן להשתמש בכלי הרכב 'כנוסע'. נקבע כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש שנעשה בכלי הרכב לבין הנזק שנגרם למנוחה, ולפיכך נקבע כי במקרה זה מדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים.
ברוב מקרי המוות המנוח פונה קודם לכן לעורך דין המתמחה בענייני צוואות, פעולה העוזרת למניעת סכסוכים משפחתיים ולחלוקת רכושו של המנוח בהתאם לרצונו.
