האם פציעה של רוכבת אופניים שנבהלה מרכב שנסע לעברה תיחשב כתאונת דרכים

ישנם מקרים רבים בהם רכב נוסע מצפצף לרוכב אופניים ו/או הולך רגל וכתוצאה מכך נבהל אותו רוכב אופניים או הולך רגל. כתוצאה מהבהלה, ייתכן והנבהל ייפול או ימעד ויגרם לו נזק גוף. בנוסף, ייתכן כי הנבהל יסבול מנזק נפשי, בדרגה כזו או אחרת.

נשאלת השאלה, האם גם מקרים אלו, בהם היה מעורב רכב אולם לא היה מגע פיזי, ייחשבו כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ח-1976?

לאחרונה נדרש בית המשפט השלום בירושלים לדון בתביעה שהוגשה על ידי הוריה של ילדה אשר הבחינה ברכב מתקרב לעברה, ביצעה סטייה ממסלולה, נפלה ושברה את הרגל. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי החוק מגדיר תאונת דרכים כמאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. החוק אינו דורש מגע פיזי בין הרכב המנועי ובין הניזוק. אף על פי כן נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין השימוש והפגיעה.

כדי לקבוע שנזק הגוף נגרם "עקב" השימוש ברכב המנועי יש צורך להוכיח הן קשר סיבתי עובדתי והן קשר סיבתי משפטי. הקשר הסיבתי העובדתי נבחן לפי הזיקה הפיסיקלית בין הגורם המסוים לתוצאה המזיקה בבחינת "תנאי שבלעדיו אין". הקשר הסיבתי המשפטי מערב גם שיקולי מדיניות משפטית, תוך בחינת תכלית החוק ומטרתו.

כדי שפגיעה ללא מגע פיזי עם רכב תיחשב אירוע תאונתי, יש צורך להוכיח עובדתית כי רק עקב הופעת הרכב נגרמה התאונה, וכי הרכב היה גורם הכרחי לה, משמע קיים קשר ישיר ומיידי בין הופעת הרכב ובין האירוע וכי יש מקום להכיר בקשר סיבתי משפטי, כלומר מבחינת מדיניות משפטית, ראוי לקבוע כי המחוקק ביקש ליתן פיצוי על נזק שנולד באירוע ממין זה. אף אם נקבע כי הנפגע מבחינה סובייקטיבית נבהל מהרכב שהופיע בזירה, יש לבדוק בנוסף ובמבחנים אובייקטיבים את הקשר בין הופעת הרכב ובין תגובת הנפגע והשפעה שהיתה להופעת הרכב בזירה על האחרון.

במקרה הנדון קבע בית המשפט כי נפילתה של התובעת אירעה עקב חוסר מיומנותה ברכיבה על האופניים (התובעת למדה לרכב על אופניים כשבועיים עובר לאירוע) ולפיכך קבע כי אין קשר סיבתי בין נפילת הילדה לבין הרכב וקבע כי אין המדובר בתאונת דרכים. (ת.א. 7578/07).

דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור