האם ניתן לתבוע נזק גוף לאחר 7 שנים?
ידוע לכל, כי יש אפשרות לנפגע להגיש תביעה נזיקית לביהמ"ש עד 7 שנים לאחר האירוע שבעטיו נגרם הנזק, ולאחר 7 שנים חלה התיישנות ואי אפשר יותר לתבוע בגין אותו אירוע. ע"פ חוק ההתיישנות, הספירה של 7 השנים מתחילה מהיום בו התגלה הנזק. על פי רוב, הנזק מתגלה במועד בו התרחש האירוע.
לצורך הדוגמא: אדם נפגע בתאונת דרכים ושבר את רגלו. לאותו הנפגע יש 7 שנים, מיום התרחשות התאונה, שהוא גם יום התגלות הנזק, להגיש את תביעתו זו לבית המשפט. אולם, מה קורה במקרה בו הנזק מתגלה שנים מאוחר יותר? נניח, כי באותה הדוגמא המקרה קצת "הסתבך" ולאחר אותה תאונת דרכים בה אובחן הנפגע כסובל משבר ברגלו, התגלתה, לאחר 8 שנים מיום התאונה, מחלה, אשר סיבתה היא אותה תאונת דרכים. האם הנפגע יוכל לתבוע גם בגינה (לתבוע נזיקית בגין אותה מחלה שהתגלתה מאוחר) או שידחה מפאת התיישנות?
ביהמ"ש העליון דן בערעור שכזה וכבוד השופט זילברטל קבע כי אין כל סיבה שלא לאפשר הארכת תקופת ההתיישנות על פי הוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין ביחס לנזקים "החדשים" אשר התגלו מאוחר יותר. אין כל סיבה להפלות אדם ולגרום לכך שמצבו יהיה פחות טוב, רק משום שנזקו התגלה מאוחר יותר. כמובן, הנזק המאוחר אשר מתגלה, צריך להיות נזק חדשולא החמרה של הנזק הקיים או נזק מוסב אשר נבע מנזק שהתגלה בסמוך לתאונה.
כמו כן, במקרים שכאלה, יש חשיבות רבה להוכיח, מלבד הנכות, גם את הקשר סיבתי בין הנזק לבין התאונה.
בפס"ד רע"א 5260/12 דן קריספל נ' ביטוח ישיר איי די איי חברה לביטוח בע"מ. במקרה זה, דחה ביהמ"ש את הערעור, היות והפגמים אשר נגרמו כתוצאה ישירה מן התאונה היו פגמים אורטופדיים, והפגימה המאוחרת אשר התגלתה היא מחלת "הקרוהן" ולא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הקרוהן לבין תאונת הדרכים ולפיכך ערעורו נדחה.
דוד סער, עו"ד