שאלה שעמדה בפתח ביהמ"ש השלום ב ת"א 171366-09 מימון נ' הפניקס הישראלי בע"מ ואח' הייתה, האם בשעה שאב המסיע את ילדיו לביה"ס, יורד מהרכב כדי לפתוח את הדלת לאחד מהם, כדי לוודא ירידתו הבטוחה ונפגע מרכב חולף, ייחשב הוא כ"משתמש" ברכב ממנו ירד או האם סיים את ה"שימוש" שלו ברכב ובנסיבות אלו הינו "הולך רגל"?
התובע, הסיע את שתי בנותיו למוסדות החינוך בהן למדו. התובע עצר בבית ספרה של בתו הבכורה, החנה את רכבו, ירד מהרכב, סגר את דלת הנהג ופתח את דלת המושב האחורי על מנת לסייע ולגונן על בתו בעת ירידתה מהרכב. בעודו אוחז בדלת האחורית, ובטרם יצאה הבת מהרכב, נפגע מרכב אחר בידו. ברכב הייתה באותה עת גם בתו הקטנה של התובע, והוא התכוון לאחר הורדת בתו הגדולה, להמשיך בנסיעה ולהורידה בגן הילדים.
חברת הביטוח של התובע טענה כי יש לראות בתובע כ 'הולך רגל', שכן במועד התאונה הוא לא נפגע עקב "שימוש" ברכבו "למטרות תחבורה" והתאונה אירעה בשעה שהוא השלים את הירידה מרכבו.
חברת הביטוח של הנהג הפוגע טענה, כי יש להטיל החבות על מבטחת רכב התובע, מאחר ובעת הפגיעה התובע היה בבחינת "משתמש" ברכבו והפגיעה בו הייתה תולדה של הסיכון אותו יצר ה"שימוש" ברכב.
במחלוקת שבין חברות הביטוח, העדיף ביהמ"ש את הטענה לפיה בעת הפגיעה היה התובע 'משתמש' ולא הולך רגל. נקבע, כי התובע היה בתהליך של ירידה וכניסה לרכב לשם המשך הנסיעה, ומשכך ירידתו מהרכב "קשורה בטבורה" לנסיעה ולמטרת הנסיעה ולא סיימה את הנסיעה, שכן התובע יצא לרגע כדי לפתוח את הדלת עבור ביתו והתכוון להיכנס חזרה לרכב לאחר מכן.
"המבחנים של קרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה ומבחן הסיכון והשכל הישר מובילים אותי למסקנה כי יש לראות בירידת התובע מן הרכב במקרה זה חלק מן הנסיעה. פגיעתו קשורה באופן הדוק לשימוש שלו ברכב, ואירעה במהלך רצף הפעולות שלו, המהוות חלק אינטגראלי מהשימוש התחבורתי, הרגיל והטבעי. שימוש ברכב כולל בתוכו הסעת נוסעים, וכאשר מדובר בילדים קטנים חלק מהשימוש הינו סיוע בכניסתם ויציאתם מן הרכב", קבע ביהמ"ש.
עוד קבע ביהמ"ש כי סיוע לקטין, לקשיש או לכל אדם אחר בשעה שהוא יורד או עולה לרכב, על ידי מי שירד לשם כך מהרכב מתוך כוונה לשוב ולהיכנס לרכב, נופל בגדר הגדרת ה"שימוש".
ד"ר דוד סער, עו"ד
