בפס"ד ת"א 33180-07 בבדז'נוב נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, נדון המקרה הבא: בחור צעיר (להלן: "התובע") רכש אופנוע בחנות אופנועים. מוכר האופנוע, אמר לתובע כי אינו יכול לשחרר את האופנוע, אלא רק לאחר שיראה לו תעודת ביטוח חובה בתוקף, ואף המליץ לו על סוכן ביטוח הנמצא לא רחוק. התובע פנה לסוכן והנ"ל הנפיק לו תעודת ביטוח ואף התריע ואמר:"הביטוח יכנס לתוקפו, רק לאחר התשלום בבנק".
התובע שילם את תעודת הביטוח בתאריך 30.11.00 והביא את הביטוח למוכר וזה שחרר לו את האופנוע. לצערו הרב של התובע, עוד באותו היום, ארעה לו תאונת דרכים בה נפצע. התובע, היה בטוח כי לפחות יש בידו ביטוח אשר אמור לכסות את נזקיו. אלא שהתובע לא שם לב, כי תעודת הביטוח נכנסה לתוקפה רק יום למחרת, דהיינו רק החל מתאריך 1.12.00. חברת הביטוח (להלן: "הנתבעת") טענה כי היא אינה אחראית לנזקים אשר נגרמו לתובע היות ואין בידיו תעודת ביטוח בתוקף!
טענות התובע:
התובע טען כי הוטעה ע"י סוכן הביטוח, בסוברו כי תעודת הביטוח נכנסת לתוקף מרגע תשלום דמי הביטוח. התובע לא שם לב לכך ואף מוכר האופנועים לא שם לב לכך ושחרר את האופנוע. התובע מסתמך על הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א (להלן: "חוק חוזה הביטוח") הקובע את החובה להבליט הגבלות בפוליסת הביטוח. התובע טען כי ההגבלה הנ"ל לא הובלטה וגם סוכן הביטוח אשר הנו שלוח של חברת הביטוח , לא ציין זאת ומחדליו של הסוכן מחייבים את החברה.
טענות הנתבעת:
לפי סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגע תאונת דרכים תשל"ה – 1975 (להלן:"חוק הפיצויים") קובע כי התובע אינו זכאי לפיצוי היות ותעודת הביטוח שלו לא הייתה בתוקף בעת התאונה. עוד טענה הנתבעת כי טענות התובע הם עדות יחידה של בעל דין כנגד מסמך כתוב, וטענותיו לא נסמכו על ידי ראיות. התובע יכול היה להביא לעדות את המוכר ו/או הסוכן אך לא הביא אף אחד מהם, ולמעשה אין כל תמיכה בגרסתו. בנוסף טענה הנתבעת, כי התובע השתהה בתביעתו ותבע למעשה לאחר 7 שנים מיום קרות התאונה ובכך נגרם לנתבעת נזק ראייתי. על התובע להלין אך ורק על עצמו על אי שימת לב, אף התובע טען כי לא שם לב כי הביטוח יחל רק יום למחרת, אם התובע היה שם לב לכך, הוא היה מגלה כי הביטוח היה חל רק מיום המחרת.
קביעת בית המשפט:
ישנן 2 אפשרויות: א- נקבע בהצעת הביטוח כי הביטוח יחול רק מתאריך 1.12.00 וסוכן הביטוח התרשל ולא יידע את התובע. אפשרות ב- כי התובע והסוכן היו בטוחים כי תאריך תחילת הביטוח הוא 30.11.00 ושניהם לא שמו לב לטעות. בכל מקרה, אין הנתבעת יכולה להיבנות מטעותו של סוכן הביטוח היות וע"פ הגישה הרווחת בפסיקה, יש לפרש את הפוליסה על פי צפייתו הסבירה של המבוטח.
מהמקרה דנן עולה, כי התובע, אשר היה בחור צעיר ולהוט לקבל את האופנוע שרכש זה עתה, עשה כפי שהורו לו. עצם זה שהיה התובע מגיע לסוכן וזה ראה כי יש לפניו בחור צעיר עם אופנוע חדש, היה עליו להסביר לתובע את עניין התוקף הביטוחי. אין כאן חידוש הפוליסה וכיו"ב. ברור הוא כי כוונת התובע הייתה לפוליסה אשר תחול מיד לאחר שילומה. אין שום הגיון בפניה לסוכן ביטוח הממוקם בסמיכות לחנות האופנועים על מנת להוציא תעודת ביטוח, לשלם עליה מיידית ולהמתין יום נוסף לקבל את האופנוע…. נסיבות המקרה מלמדות כי לא זו הייתה כוונת התובע. על חברת הביטוח "כצד החזק" ביחסים, היה הן להבליט את ההוראה הנ"ל בפוליסה והן לוודא כי המבוטח ער בפועל להוראות ולסייגים האמורים בפוליסה.
כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כי סוכן הביטוח, אשר פעל מטעמה, הפנה את תשומת ליבו של התובע לעניין התאריך. הימנעות הנתבעת מהבאת סוכן הביטוח לעדות, פעלה לחובתה.
לסיכום:
בסופו של יום, קבע בית המשפט כי הפוליסה הייתה בתוקף במועד התאונה, ועל הנתבעת חלה האחריות לפצות את התובע על פי חוק הפיצויים. פרשנות זו תואמת אף את תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים, לפיה יש להעדיף פרשנות המעניקה פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים.
ד"ר דוד סער, עו"ד
