11.2.2014
בית המשפט השלום פסק לקטין בן 8 שננשך על ידי כלב, פיצוי בסך של כ-25,500 ש"ח.
קטין כבן 8 שנים, הותקף ע"י כלב אשר היה בחזקתו של הנתבע. כתוצאה מתקיפת הכלב, נפצע התובע במצחו ובידו, פציעה אשר גרמה לחתכים עמוקים והיה צורך בתפירתם. למעשה, נטען בתביעה כי הקטין היה בסכנת חיים של ממש, אלמלא הנתבע היה מגיע "לפתע"- היה הכלב עלול לגרום לפגיעות רבות וחמורות ואף למותו של התובע. הקטין הובהל ממקום התאונה לביה"ח ושם טופל ושוחרר. בעקבות אירוע התקיפה של הכלב, הוגש כנגד הנתבע- בעלי הכלב כתב אישום. במסגרת עסקת טיעון אשר אושרה, הודה הנתבע באישום ונקבע כי הוא יפצה את התובע בסך של 4,000 ש"ח וכן יבצע 70 שעות עבודה לתועלת הציבור וזאת ללא הורשעה. לאחר עסקת הטיעון הגיש התובע תביעה נזיקית כנגד הנתבע, שם טען התובע כי הנתבע אחראי על נזקיו בהתאם לעילות הבאות:
סעיף 35 לפקודת הנזיקין-לכלב שהיה בבעלות הנתבע לא היה זמם וכן הוא לא היה קשור.
סעיף 41 א' לפקודת הנזיקין- אין זה משנה אם הנתבע התרשל אם לאו.
סעיף 63 לפקודת הנזיקין- הפרת חובה חקוקה, הנתבע הפר הוראת חוק לקשור את הכלב ולשים זמם על פיו וכן הפר הוא את סעיף 11 לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים.
התובע צירף חוות דעת ועל פיה נקבעו לו נכויות בשיעור של 3%, 2% ו-1%- בגין שלוש הצלקות שנותרו לו ותבע פיצוי בסך של 185,000 ₪ כתוצאה מהתקיפה.
הנתבע טען מנגד, כי התובע הותקף ע"י הכלב, היות והתובע התגרה בכלב, ולפיכך אינו חייב בפיצוי, וזאת בהתאם להחרגה בחוק. כמו כן, אירוע התקיפה התרחש בחצריו של הנתבע- בביתו. בנוסף, הכחיש הנתבע את היקף הנזק ולטענתו, לא נגרם לתובע כל נזק ולא נותרה לו כל נכות צמיתה.
לאחר בחינת העדים והעדויות בתיק, פסק ביהמ"ש כדלקמן:
ראשית, עולה כי אירוע התקיפה היה ברחוב ולא בדירתו של הנתבע. הכלב יצא ממכוניתו של הנתבע ורץ לכיוונו של התובע. שנית, נראה כי הוריו של התובע ניסו להאדיר ולהגדיל את פציעתו ונזקיו של התובע (צילמו אותו לאחר התקיפה, בעודו מדמם ולפני הטיפול הרפואי- בכדי "להוכיח תביעתו" בפני ביהמ"ש). שלישית, ביהמ"ש לא שוכנע כי התובע התגרה בכלב. ביהמ"ש שוכנע כי עיקר הפיצוי במקרה דנן יהא בהתאם לחישוב של "כאב וסבל" בלבד, ביהמ"ש הוסיף וקבע כי אין כל מקום לפסיקת פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, הואיל ולדעת ביהמ"ש לא קיימת פגיעה שכזו.
לסיכום, נקבע כי אכן הקטין הותקף ע"י כלבו של הנתבע, ללא התגרות קודמת מצדו של הקטין והתקיפה הייתה ברחוב ולא בחצריו של הנתבע. יחד עם זאת, ניכרים מאמצים של התובע והוריו להעצים "ולנפח" את התביעה. לאור האמור, נפסקו לתובע סך של 25,500 ש"ח, אשר מהם יש לנכות את הסך של 4,000 ש"ח שכבר שולמו לתובע בהליך הפלילי. מעבר לכך, ביהמ"ש הוסיף שמפאת אופן ניהול התיק (תיקון התביעה מס' פעמים, בקשות רבות, סיכומים ארוכים ומייגעים) נפסקו לתובע תוספת של 15% שכ"ט עו"ד ולא 20% כמקובל.
ת"א (שלום- ירושלים)15643/06 אפרים סופר נ' יעקב אבו בן אליהו
דוד סער, עו"ד
