אדם השוחה מחוץ לתחומיו של חוף רחצה מוכרז, למעשה נוטל על עצמו סיכון גדול ביותר. גבולותיהם של האזורים המותרים בשחייה לרוב מתוחמים באמצעות דגלים, ומשתנים בהתאם למזג האוויר, אופיו של הים ויכולת הראות של המצילים באותו החוף. על המצילים מוטלת האחריות לוודא שאף אדם לא ישחה מעבר לתחום המפוקח, ולשם כך עליהם לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותם. יחד עם זאת, אדם שאינו מציית להוראות המצילים (או שוחה בחוף רחצה שאינו מוכרז), למעשה שם את נפשו בכפו ומסתכן לשווא. בכך, שם עצמו אותו אדם בסכנת פגיעה על ידי כלי שיט, טביעה וכיו"ב. חשוב לדעת, שגם על המפעיל כלי שיט יש מגבלות, המוסדרות בתקנות הנמלים (בטיחות השיט) תשמ"ג- 1983. בין היתר, מוגבל המפעיל כלי שיט במרחק מהחוף בו מותר לו להשיט את סירתו. היה ונגרם נזק לאדם במרחק רב מהחוף, יש לבחון את הנסיבות ואת המעורבים, ולבדוק האם יש להטיל את האחריות לנזק על גורמים אחרים מלבד הניזוק עצמו, שיהא כמעט תמיד אחראי לנזקו במידה זו או אחרת.
דוד סער, עו"ד
