פיצוי בגין טביעה של אדם שלא ידע לשחות

מאת:

ע"א 10457/04 אטריק נ' החברה לניהול החוף השקט, אשר נדון בפני ביהמ"ש העליון, עסק במקרה טביעתו של אדם במימי הכנרת. הטובע נפצע אנושות ואושפז במצב קשה, ובמהלך ההליך המשפטי, בטרם ניתן פסק דין בערעור, הלך לעולמו. המנוח, אשר לא ידע לשחות, צעד מספר מטרים בלבד במימי חוף של מלון בו שהה על שפת הכנרת. כעבור מספר צעדים, צנח המנוח למדרון תת מימי בעומק של כ-11 מטרים (תופעה מוכרת וידועה באגם הכנרת), וחולץ לאחר זמן יקר. ביהמ"ש המחוזי מצא את כל הנתבעות (החברה האחראית על אחזקת החוף, חברת הביטוח, עיריית טבריה ומדינת ישראל) אחראיות לנזקי המנוח וחייבן בפיצוי כולל של למעלה מ-4 מיליון שקלים. הנתבעות ערערו לבית המשפט העליון על שאלת האחריות וגובה הפיצויים.

בית המשפט העליון לא מצא מקום לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לשאלת החבות. אמנם, כך קבע ביהמ"ש, אין ספק, כי לא ניתן למנוע לחלוטין את כל הסכנות הכרוכות ברחצה במקווה-מים דוגמת הכינרת. השחייה בים ובאגם טומנת בחובה סיכונים מסוימים, שאינם נעלמים לגמרי גם כשננקטים אמצעי זהירות סבירים. ממילא, לא כל מקרה טביעה הינו תוצאה של אשם מצדו של מאן-דהוא. אולם בענייננו, המצוק התת-ימי שהמתין למתרחצים במרחק מטרים ספורים מן החוף הגביר עד מאד את הסיכון שהיה צפון במימי "החוף השקט". המצוק התת ימי אשר היה קיים בחוף בו ארע המקרה הטרגי, הגביר את הסיכון הצפון בכל שהייה במקור מים באופן משמעותי. קיומו של המצוק היה ידוע, והחובה לנקוט באמצעים למיגורה או לכל הפחות מזעורה של הסכנה הנשקפת ממנו הייתה מוטלת על כל הנתבעות, במידה זו או אחרת – על החברה המחזיקה את החוף מתוקף תפקידה ועל המדינה והעירייה מכוח חובתן לממש את סמכויותיהן הסטטוטוריות בכל הנוגע לבטיחות המתרחצים בחופי הים.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את טענת הנתבעות כי יש להטיל על המנוח אשם תורם, זאת בניגוד לביהמ"ש המחוזי אשר ניקה את המנוח מאחריות באופן מוחלט. היות והמנוח היה אדם בוגר, אשר בחר להיכנס למים על אף שלא ידע לשחות ובשעה בה לא נכח מציל בחוף, ברור שנטל על עצמו סיכון. על כן, הוטל על המנוח אשם תורם בשיעור נמוך יחסית, של 15%.

דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

    ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור

    דילוג לתוכן