לקראת עונת הרחצה הקרבה ובאה ולכל הנופשים והמתרחצים בים, רצוי לגזור ולשמור כללים חשובים אלה. זהירות ועירנות יכולה להציל מאסונות.
המחוקק קבע כללים מפורטים להסדרת הטיפול בחופי הרחצה:
- ישנם חופי רחצה שהינם מסוכנים לרחצה ועל כן הם מוגדרים כ"חופי רחצה אסורים".
- חופי הרחצה המותרים הראויים לרחצה מוגדרים כ"חופים מוכרזים".
- הרשות המקומית מחויבת להסדיר את החופים המוכרזים ולהתאימם לשימוש קהל המתרחצים והנופשים, לרבות הצבת שירותי הצלה, כך שאותם החופים יהיו "חופים מוסדרים".
- מרגע שהחוף מוכרז, הרשות המקומית מחויבת לסמנו ולשלטו, אפילו עוד לפני שהסדירה אותו בפועל.
- חוף שאינו מוכרז ואינו אסור נחשב כחוף חסר סטטוס, ובו הרשות המקומית אינה מחויבת להשקיע משאבים, מלבד החובה להימנע מהטעיית המבקרים לחשוב שמדובר בחוף מוכרז, ועל כן חלה על הרשות החובה להציב שלט האוסר על הרחצה באותו החוף.
ההבחנה בין סוגי החופים השונים מהותית וחשובה ביותר ומהווה נקודת המוצא בעת הצורך להכריע בשאלת האחריות בנזיקין בשל תאונה בחוף הרחצה.
כאשר החוף מוסדר ומתרחשת תאונה בחוף הים, אין הדבר נחשב הסתכנות מרצון של הנפגע. לעומת זאת, תאונה שאירעה בחוף לא מוסדר ומחוץ לעונת הרחצה, הכניסה לים עשויה להיחשב כהסתכנות מרצון של הנפגע, במיוחד במקום מגודר ובו מוצב שלט האוזר על הרחצה.
