התובעים בת"א 14754-04עזבון בורוכוב ואח' נ' עיריית ראשון לציון ואח', הגישו תביעה כנגד עיריית ראשון לציון, בטענה כי העירייה, אשר אחראית על חוף הים בו מצא אביהם את מותו בטביעה, התרשלה בהפעלת החוף. גם המדינה נתבעה, כאחראית על הסדרת חופי הארץ והפיקוח על הרשויות המקומיות. התאונה אירעה עת משפחת המנוח הגיע לחוף הים. המנוח וילדיו נכנסו למים, כשלפתע נסחף אחד הילדים. המנוח ניסה להצילו ולחלצו מהמערבולת, אך טבע בעצמו ומת.
התובעים בתיק זה העלו שתי טענות עיקריות: הראשונה, כי ביום האירוע, עת הגיעה משפחת המנוח אל החוף, התקיימה שביתת מצילים שבעטיה נטשו המצילים את משמרתם והותירו את המתרחצים ללא השגחה (טענת רשלנות). הטענה השנייה התייחסה להיעדר שילוט מתריע מפני הסכנות שברחצה ללא השגחת מציל ומפני הסכנות האורבות למתרחץ בים, ובמיוחד הסכנה מפני זרמים, אשר הם שגרמו למותו הטראגי של המנוח.
טענת הרשלנות של התובעים נדחתה, משום שלא הצליחו להוכיח שאכן התקיימה שביתת מצילים באותו יום. כמו כן, השופטת דחתה את גרסת התובעים בנוגע לשעת הגעתם לחוף ומועד האירוע וקבעה כי הגיעו לחוף לאחר שעות הרחצה המוסדרות, לאחר שהמצילים עזבו את החוף. על כן, טענתה הרשלנות נדחתה.
באשר לטענה בדבר היעדר שילוט, טענו העירייה והמדינה כי היה בחוף שילוט המזהיר מפני רחצה בהיעדר מצילים ומפני מערבולות, בהתאם לתקנות והצווים העוסקים בנושא. השופטת דחתה גם את הטענה הזו, היות ולא מצאה את גרסת התובעים מהימנה. מנגד, העדים מטעם הנתבעות אשר העידו על קיומם של שלטים כנדרש נתפסו כמהימנים ודוברי אמת.
בנוסף הביאו התובעים חוות דעת של מומחה, אשר טען כי אחריות העירייה הינה מוחלטת, ובהיעדר שירותי הצלה, היה על העירייה למנוע את הגישה לחוף. השופטת דחתה גישה זו בנימוק כי היא קיצונית מדי, ומסירה מכל אדם את האחריות, כאילו אין בידי המגיעים לחוף יכולת לבצע שיקול דעת.
על כן, בפסק דין ארוך ומנומק, דחתה השופטת את כל טענות התובעים וזיכתה את העירייה מכל אחריות למקרה. יש מקום לציין, כי גם אילו הייתה קובעת השופטת שהעירייה אחראית לנזק במידה זו או אחרת, וודאי הייתה מייחסת לתובעים ולמנוח אשם תורם בגובה רב ביותר, לנוכח התנהגותם ופעולתם האקטיבית תוך התעלמות משלטי האזהרה והיעדר שירותי הצלה.
דוד סער, עו"ד
