תביעות בחדר כושר – האם מתאמן מקצועי ומנוסה יכול לתבוע את חדר הכושר?

מאת:

בית המשפט דחה תביעה של מתאמן בחדר כושר, אשר עסק באימונים אינטנסיביים במסגרת תחרותית והיה ותיק בתחום, וקבע כי לא חלה אחריות על מכון הכושר בגין הנזקים שנגרמו לו, שכן הוא הסתכן מרצון וגרם בעצמו לנזקים.

מרבית התאונות המתרחשות במכוני הכושר הינן תאונות הנובעות עקב תפעול לקוי של מכשירי אימון ו/או עקב חוסר ניסיון ובקיאות של מתאמנים חדשים, אשר אינם רגילים להשפעות האימון על גופם ובכך גורמים לעצמם נזק בהיעדר הדרכה מתאימה. במקרה שלפנינו (ת.א. 037827/04 גרי נחום נ' מכון כושר חיטוב 2000 פלוס ואח'), עולה שאלת אחריותו של מכון הכושר לנזקים שנגרמו למתאמן ותיק, אשר עסק באימונים אינטנסיביים במסגרת תחרותית, אשר חזקה עליו כי הנו בקיא ברזי האימון.

התובע, בן למעלה מ-40 בתקופה הרלוונטית, התאמן בחדר הכושר הנתבע בשתי תקופות, ביניהן הפסקה של כשנה. בשתי התקופות קיבל התובע הדרכה ממדריכי מכון הכושר וניתנה לו תכנית אימונים. התובע התאמן בתדירות של 5-6 פעמים בשבוע. לאחר מספר חודשים בהן התאמן התובע בתקופה השנייה, גמלה בליבו ההחלטה להתאמן באופן אינטנסיבי לצורך השתתפות בתחרות המקצוענית "מר ישראל". התובע לא פנה לצורך כך לייעוץ או הכוונה מקצועיים, אלא החל להתאמן על דעת עצמו בעומסים גדולים לצורך הגדלת מסת שריר. עקב אימונים אינטנסיביים אלו, נגרמה לתובע דלקת חריפה בשרירים באזור המרפק עקב שימוש יתר בשרירי האמה.

באשר לחובותיו של המדריך הפנה התובע לסעיף 3 לחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק מכוני כושר") וטען כי הקפדה על עבודה נכונה חיונית להקטנת הסיכונים הכרוכים בעיסוק בספורט למינימום. התובע טען כי אין די בנוכחות מדריך במכון, אלא עליו לעסוק בפועל בהדרכה ופיקוח על המתאמנים. מנגד, טענו הנתבעים כי התובע לא הרים הנטל להראות כי סעיף 3 לחוק מכוני כושר הופר: לעניין נוכחות מדריך (הוכח כי בכל עת שהמכון היה מופעל נכח במקום לפחות מדריך אחד ובשעות עומס נכחו במקום שני מדריכים. עוד נטען כי מספר המדריכים הדרוש במכון אינו קבוע בחוק, ולכן לא היתה הפרה לעניין זה); לעניין בניית תכנית אימונים אישית (אינו מחוייב בחוק מכוני כושר, הגם שהוכח כי תכנית כזו הוכנה לתובע); לעניין דרישת הפיקוח (הוכח כי המדריך הקפיד לפקח על המתאמנים) ולעניין דרישת הלימוד (מתייחסת ללימוד הפעלת מכשירים ולגביה הוכח כי כל מתאמן חדש קיבל הסבר בדבר הפעלת המכשירים). עוד נטען כי משהחליט התובע כי ברצונו להתחרות בתחרות "מר ישראל" הגדיל התובע לעשות בבחינת גבול יכולתו, תוך התעלמות מהסיכונים הכרוכים בכך, הסתכן מרצון, גרם במעשיו לנזק עצמי וניתק את הקשר הסיבתי בין התנהגות הנתבעים והנזק. משבחר התובע להתאמן ללא מאמן אישי והדרכה מקצועית מתאימה לתחרות מקצוענית, אין לו אלא להלין על עצמו.

ביהמ"ש קבע כי אין כל חובה שבדין לתת לכל מתאמן בחדר הכושר תכנית אימונים (אף על פי שמדובר בפרקטיקה נוהגת), חובה זו אינה קיימת בחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח). כפועל יוצא, אין חובה שבחוק "לרענן" תכניות העבודה של המתאמנים בכלל או לאחר אימון בתקופת זמן כזו או אחרת בפרט, ולכן טענת התובע להתרשלות באי רענון תכניות האימון שלו אין לה על מה שתסמוך.

בפס"ד מנומק, דחה ביהמ"ש את כל טענות התובע, הן ביחס להתרשלות והן ביחס להפרת חובה חקוקה של הנתבעים. אין ספק, כי היותו של התובע מתאמן ותיק אשר בחר על דעת עצמו להתאמן באופן אינטנסיבי לקראת תחרות- היוותה שיקול מכריע בין שיקולי בית המשפט. לשיקול זה התווספה עדותו הלא מהימנה של התובע והעובדה כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעים בתור מפעילי ומדריכי חדר הכושר.

תביעתו של התובע נדחתה במלואה והוא חויב בהוצאות הנתבעים בסך למעלה מ 20,000 ₪.

המסקנה המתבקשת היא, כי במידה ואתם מתאמנים זמן רב ומאמצים על דעת עצמכם תכנית אימונים קשה מהרגיל, סביר שהאחריות לכל נזק שיגרם עקב אימון באופן זה תוטל עליכם, זאת בהנחה שמכון הכושר סיפק בידיכם את ההדרכה הנדרשת ועמד בדרישות חוק מכוני כושר.

דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור