אין חולק כי רובם המכריע של רופאי המשפחה מבצעים את עבודתם במסירות ונאמנות עבור מטופליהם ומהווים "אורים ותומים" עבורנו בכל עניין שברפואה. כל תרופה שרופא מטיל עלינו לשתות, כל בדיקה– אנחנו מבצעים, מתוך אמונה שאפשר לסמוך על דבריהם בבטחה, שהרי הם האחראיים על המעקב השוטף של בריאותנו. אולם, מה קורה במידה ולרופא ישנה טעות באבחנה? האם מוטלת עליהם אחריות משפטית?
בתביעה שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים, קיבל בית המשפט את תביעתו של מבוטח נגד קופת חולים, בשל איחור של שנה וחצי באבחונו כחולה בסרטן הערמונית בו לקה, ופסק לו פיצויים בסך של מיליון שקלים לערך.
במקרה הנדון, התובע, שעבד כמדריך טיולים, פנה ביום 07.06.2012 לרופאת המשפחה בתלונות על תכיפות במתן שתן בעיקר בלילה, תוך הדגשה כי לדעתו ישנה בעיה בערמונית. רופאת המשפחה הפנתה אותו לבדיקות דם ו– PSA, שתוצאותיה היו חריגות מהנורמה. וביום 02.02.2014, אובחן אצל התובע סרטן הערמונית, במצב גרורתי, מפושט ובדרגת ממאירות גבוהה.
תוצאת בדיקת הPSA מיום 02.07.2012, הייתה עיקר הסוגיה שבמחלוקת, ולאחר בחינת ראיות הצדדים, קבע בית המשפט, כי יש לאמץ את חוות הדעת מטעם התובע בתחום האורולוגיה והאונקולוגיה, לפיהן נתוני בדיקה מיום 02.07.2012, אינם מחייבים אבחנה של סרטן הערמונית, אולם מחייבים להעלות חשד לכך ועל הרופאה היה להמשך בירור ומעקב.
עוד נקבע כי, אין חולק שתוצאות הבדיקה מיום 02.07.2012 הגיעו למחשב של רופאת המשפחה, ללא כל התייחסות מצידה לתוצאות הבדיקה לאחר קבלת התוצאות. כמו כן, במספר הפעמים הבאות בהן ביקר התובע במרפאה לצורך עניינים אחרים, הרופאה לא הסבירה לתובע את משמעות וחשיבות הבדיקה והמעקב אחר התוצאות.
בסופו של יום, פסק בית המשפט כי, על אף המחלוקת בין המומחים מטעם התביעה וההגנה בנוגע ליכולת גילוי המחלה כבר בחודש יוני 2012, קיים קשר סיבתי ישיר בין התרשלות הטיפול לבין נזקו של התובע, וזאת בהסתמך על חקירתם של המומחים הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, שהסכימו לעובדה כי במידה והיה נערך לתובע מעקב רפואי המאפשר גילוי מוקדם וכריתה רדיקאלית של הערמונית בשלב בו אין גרורות, סיכוייו של התובע להאריך חיים, היו גדלים באופן משמעותי, לעומת מצבו בעת גילוי המחלה בחודש פברואר 2014, שהייתה בשלב מתקדם.
ת"א 10061-10-14 א.ה נ' שירותי בריאות כללית
דוד סער, עו"ד
