מחירו של אבחון רפואי שגוי
מאת: עו"ד דוד סער
צפו במקרה: אישה החליקה בביתה, שברה קרסול רגל ימין ופוצתה ב175,000 ₪.
המדובר בתובעת שהחליקה בביתה ושברה את קרסול רגל ימין, עברה ניתוח במרכז רפואי, השייך לשירותי בריאות כללית, כשלטענתה, הטיפול בשבר היה רשלני ביותר, וגרם לה לנזקים ובהם- צלקות מכוערות, כאבים, צליעה, עייפות, חולשה וחוסר שיווי משקל. לפיכך הגישה היא תביעה כנגד שירותי בריאות כללית, בה ביקשה פיצוי בסך של 758,760 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה.
טענת התובעת הייתה כי הרופאים לא אבחנו שמדובר בשבר מסוג חמור ומורכב, וביצעו ניתוח שאינו הולם את סוג השבר, וכי גם לאחר הניתוח, לא נמסר לה כי השבר לא טופל כראוי, מה שמנע ממנה את האפשרות לבצע ניתוח מתקן לאחר מכן. לטענתה, אילו היה ניתן לה הטיפול ההולם, הייתה הרגל חוזרת לתפקוד מלא.
שירותי בריאות כללית טענה מנגד, כי נתנה לתובעת את הטיפול הרפואי הראוי וההולם, בהתאם לכללי הרפואה המקובלים והסבירים ולאחר ששקלה את מלוא הנתונים שעמדו בפניה, וכי אין קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי שקיבלה לבין הנזקים שנגרמו לה, אם בכלל.
ביהמ"ש קבע, כי שירותי בריאות כללית אכן התרשלה והינה אחראית לנזקים שנגרמו לרגלה של התובעת. נפסק, כי מעדויות המומחים עולה, שהאבחנה בדבר סוג השבר הייתה שגויה, ואילו הייתה נערכת אבחנה נכונה, היה ניתן לנקוט בטיפול שיציל את המצב. עוד נקבע, כי אילו היו הרופאים מסבירים לתובעת מיד לאחר הניתוח, כי תוצאותיו אינן משביעות רצון, הייתה התובעת יכולה לעבור ניתוח חוזר.
יתרה מכך, המומחה הרפואי מטעם קופ"ח כללית אף הודה, כי הוא היה פועל בשונה ממה שפעלו הרופאים המנתחים במקרה זה, ובין היתר היה מבצע ברגלה של התובעת ניתוח חוזר באופן מיידי. עוד נפסק, כי הימנעות קופ"ח כללית מלהעיד את הרופא שניתח את התובעת, שהוא האדם היחיד שיכול היה לדעת במדויק מה טיב השבר, עומדת לחובתה.
לאחר תחשיב נזקי התובעת שהוגש לבית המשפט, אשר כלל פגיעה בכושר ההשתכרות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, קבע ביהמ"ש כי סכום הפיצוי שביקשה מופרז, וכי על קופ"ח כללית לשלם לה סך של 175,000 ₪ בלבד.
נקודה למחשבה:
עקרון יסוד במשפט העברי בקשר לנזקי גוף מובא בספר ויקרא, ולפיו: "וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ: וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ: שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ..".
רבים נוטים, בטעות ובורות גמורה, לפרש הפסוק כפשוטו, ולפיו אדם שהוציא עין לחברו, כעונש תגמולי נוציא לו עין חזרה. הרי כל מי שמוח בקודקודו יודע שהתורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, כמו גם הציווי של "לא תקום ולא תיטור", אם כן, כיצד יעלה על הדעת פירוש ברברי שכזה?, אלא שכוונת התורה היא כך, אדם שגרמו לו חבלה בעין, על המזיק לשלם לניזוק תשלום כשווי עינו, כלומר תשלום ממוני, הא ותו לא! ועל דרך הרמז, ניתן לראות זאת באותיות עצמן: "עין תחת עין" – תחת האות ע' ניצבת האות פ', תחת האות י' ניצבת האות כ', תחת האות נ' ניצבת האות ס', מה התקבל "כסף".
ת"א 1775/06 קרמר פאניה נ' שירותי בריאות כללית מרכז רפואי רבין
דוד סער, עו"ד