בית המשפט המחוזי, בפסק דין מתאריך 17/11/2012 ת"א 24016-02-12 בית חולים הדסה נגד פלוני, דן בשאלת מועד התיישנות עילת "הולדה בעוולה", במסגרת בקשה שהוגשה על ידי הנתבעת לדחייה על הסף.
הנתבעת, הסתמכה בבקשתה על פסק דינו של בית משפט העליון, ע"א 1326/07 ליאור המר נגד פרופ' עמי עמית, אשר שינה את ההלכה שהייתה נהוגה עד כה ואשר העניקה ליילוד פגוע עילת תביעה בגין "חיים בעוולה" וקבע כי עילת התביעה הנכונה היא "הולדה בעוולה" וזו נתונה בידי הוריו של היילוד הפגוע ולא בידיו.
לטענת הנתבעת, לאור שינוי ההלכה והעברת זכות התביעה מהיילוד הפגוע להורים, חל גם שינוי בתקופת ההתיישנות וזו עומדת על שבע שנים ממועד לידתו של היילוד הפגוע ולא עשרים וחמש שנה, כפי שהיה קודם לכן.
בית המשפט המחוזי, ציין כי פסק דינו של בית המשפט העליון משנה לחלוטין את המצב העובדתי שהיה עד כה, ולפיו תביעות מהסוג הזה הוגשו עשרים וחמש שנים ממועד לידת היילוד הפגוע. ובוודאי, שלא הייתה כוונתו לקפח ולמנוע פיצוי מבעלי זכות תביעה, רק בשל כך שהסתמכו על ההלכה שהייתה נהוגה עד כה. בית המשפט המחוזי קבע כי המועד ממנו תמנה תקופת ההתיישנות, יהא מועד מתן פסק דינו של בית המשפט העליון, שכן עובר למועד זה לא הייתה להורים זכות תביעה בכלל.
לאור האמור, דחה בית משפט המחוזי את הבקשה לדחייה על הסף והורה על תיקון כתב התביעה והמשך הליכים כסדרם.
דוד סער, עו"ד
