העדר הסכמה מדעת

מאת:

בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א בת"א 1319-06 פינקלשטיין רוזי נ' מרפאת עין טל ואח' נדון המקרה הבא:

התובעת, פנתה למרפאת "עין טל" (להלן: "הנתבעים") להסרת משקפיים בניתוח לייזר. כעבור כשבעה חודשים לאחר הניתוח, חל סיבוך קשה בעיניה. התובעת טענה להתרשלות ולרשלנות הנתבעים באופן ביצוע הניתוח, בבחירת סוג הניתוח וכיו"ב. כמו כן טענה התובעת, כי לא הוסברו לה שיטות ניתוח חלופיות האפשריות במצבה ולא הסבירו לה את הסיכונים הכרוכים בכך.

ביהמ"ש מינה מומחית מטעמו, לאור הפערים הגדולים שבין חוות הדעת. המומחית מטעם ביהמ"ש קבעה, כי לא הייתה רשלנות רפואית בניתוח ובאופן ביצועו וכי הסיבוך לא היה ידוע במועדים הרלוונטיים ולמעשה, עד היום, לא ברורים הגורמים לבעיית התובעת בעיניה וכיצד ניתן למנוע אותה. המומחית העריכה את נכותה של התובעת בשיעור של 25% לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי, ללא נכות תפקודית.

ביהמ"ש פסק, לאחר בחינת חוות דעת הצדדים וחוות דעת מומחית ביהמ"ש- כי לא הייתה רשלנות בטיפול הרפואי על כל מרכיביו ומשכך, נדחתה טענת הרשלנות הרפואית המיוחסת להם. יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש כי לא התמלאה "ההסכמה מדעת" הנדרשת מאת התובעת.

השופטת גנות ציינה כי כיום, ישנה חובה על הרופא לקבל את הסכמתו המודעת של החולה לטיפול הרפואי הצפוי. מחובתו של הרופא למסור למטופל את כל המידע הרפואי בדבר הסיכויים והסיכונים של הטיפול, כולל התייחסות לסיכויי ההצלחה של הטיפול וגם מתן אזהרה מפני סיבוכים אפשריים, גם אם סיבוכים אלו נדירים. כיום, חובה זו מעוגנת בחוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996.

כאשר אין הסכמה מדעת של החולה למתן טיפול רפואי, הרופא עובר למעשה על "חובת הגילוי" המוטלת עליו והינו מבצע למעשה, עוולה של תקיפה והתרשלות, והטיפול עצמו פוגע למעשה באוטונומיה של המטופל.
עוד הוסיף ביהמ"ש וקבע כי החולה הינו בחזקת "זה שאינו יודע לשאול" – גם אם החולה לא שואל את כל השאלות, על הרופא לתת לו אינפורמציה מלאה ומקיפה בדבר הניתוח, דרכי הטיפול החלופיות האפשריות, אופן הניתוח הנבחר והסיכונים והסיכויים הכרוכים בו, כל שכן, כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי, שהינו ניתוח בבחירת החולה שאין חובה רפואית לעבור. מבחינה ראייתית, מוטלת על התובע החובה להוכיח כי ע"פ מאזן ההסתברויות, הוא לא היה מסכים לטיפול, אילו נמסר לו המידע המתאים. כמובן שמדובר במצב היפותטי, אך על התובע לעמוד בנטל להוכחתו.

הנתבעים טענו, כי נתנו לתובעת דף מידע אודות הניתוח אותו עמדה לעבוד, אך הוכח כי לא הסבירו לתובעת את האמור בדף המידע, ולא ביררו אם היא מבינה את האמור בו, במיוחד לאור מצבה הרפואי ומה השלכות הניתוח הספציפי במקררה הספציפי שלה. כמו כן, דף המידע הועבר אליה רק כמחצית השעה לפני הניתוח ולא היה לה את מי לשאול. בצר לה, פנתה התובעת למזכירה אשר פטרה אותה ואמרה "שאין סיכונים". מעבר לכך, הוכח כי בדף המידע הנ"ל היו אי דיוקים והטעיות של ממש, במיוחד, טענת אישור ה- FDA לניתוח אותו עברה התובעת. מה שמביא למסקנה לפיה, לא הייתה הסכמה מדעת של התובעת לטיפול הנ"ל והתובעת חתמה על טופס מטעה.

נשאלה השאלה, האם הייתה התובעת מבצעת את הניתוח, אילו פורטו בפניה הסיכונים הצפויים, גם אם אפשרות התרחשותם הינה "מזערית"? ביהמ"ש קבע, כי קרוב לוודאי שאילו הייתה התובעת מקבלת את מלוא האינפורמציה הרלבנטית, לא היתה מבצעת את הניתוח. ולכן לא היתה "הסכמה מדעת" כמתחייב ע"פ החוק והתובעת פוצתה בשל כך במיליון שקלים!!!

ד"ר דוד סער, עו"ד

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

    ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור

    דילוג לתוכן