לאור פרסומים אלו, פעלה חברת הרהיטים והגישה כנגד הנתבע תביעת לשון הרע ע"ס של 400,000 ₪ (ת.א 59518-11-15), ע"פ חוק איסור לשון הרע. בין לבין, התנהלה תביעה קטנה שהגיש הנתבע בבית המשפט לתביעות קטנות כנגד חברת הרהיטים בגין טיב הרהיטים שסופקו, כשבפסק הדין שהתקבל שם, נדחתה תביעתו של הנתבע כאן וקבע שהרהיטים שסופקו היו תקינים.
ביהמ"ש השלום קיבל את תביעת לשון הרע של חברת הרהיטים, וקבע כי פרסומי לשון הרע כפי שנקט הנתבע, נועדו כדי לבזות ולפגוע בתובעת, שהוצגה כחברה שמשקרת ולא אמינה. כן דחה ביהמ"ש את טענת ההגנה של הנתבע לתום לב, בנימוק כי אמנם לצרכן קיימת זכות לפנות לקבלן בתלונה עניינית כנגד הספק, אלא שאין זה אומר, שנתונה לו הזכות, להשתלח בצורה פוגענית בספק ולשחרר חרצובות לשונו כאילו אין דין ואין דיין.
בסופו של דבר, התביעה התקבלה בחלקה, עת נפסק לתובעת פיצוי בסך של 30,000 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט בסך של 10,000 ₪ נוספים.
דוד סער, עו"ד
