התובע עבד בחברה משך שנתיים וחצי עד אשר פוטר ע"י מעסיקתו בשל חשדה למעשי גניבה מצידו. במסמכים שונים שנדרש התובע להעביר למוסד לביטוח לאומי, דיווחה מעסיקתו, כי התובע פוטר בשל "גניבה ממעסיק".
ביה"ד האזורי נדרש לשאלה, האם דיווח שכזה, הינו בבחינת לשון הרע האסור בפרסום?
לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, אין מדובר בלשון הרע, היות והתברר לה מעבר לכל ספק, שהתובע אכן גנב ממנה סכומי כסף.
ביה"ד האזורי מנגד, הזכיר את ההלכה הקובעת, כי על מנת להוכיח מעשה חמור של גניבה ממעביד, על הטוען טענה שכזו, מוטל נטל הוכחה מוגבר, ובמקרה דנן, לא עמדה הנתבעת בנטל מוגבר זה. ביה"ד הוסיף וציין כי ייחוס עבירת גניבה לאדם, הינה בגדר התבטאות פוגענית, כל שכן כשהם מובאים על גבי טופס ביטוח לאומי, שמפורסם לגורמים שלישיים נוספים.
לאור העובדה שהמעסיק כשל בכל הקשור להתנהלות מול עובדו, פסק ביה"ד כי יש לחייב המעסיק בפיצוי העובד בסך של 15,000 ₪ מכוח חוק לשון הרע, זאת למרות שבכתב תביעתו עתר התובע לפיצוי בסך 136,000 ₪ בגין לשון הרע.
