משכך, הגיש התובע תביעת לשון הרע כנגד חברו לפיצויו על סך של 100,000 ₪ (ת.א. 36982-05-14).
ביהמ"ש השלום דחה את תביעת לשון הרע, בנימוק כי ספק אם הביטויים המוזכרים לעיל, כמוהם כלשון הרע לפי החוק הישראלי. לטענת ביהמ"ש, בחינת הביטויים צריכה שתיעשה בצורה אובייקטיבית ובהתאם לקשר ולנסיבות המקרה.
במקרה דנן, סבר ביהמ"ש, כי מדובר בביטויים שהושמעו בעת חילופי דברים כעוסים בין הצדדים הניצים זה לזה, במילים פשוטות, ההשתלחות נעשתה בעידנא דרתחא ועל כן המאזין מהצד, מבין כי אם הדברים כפשוטם.
אשר על כן, ובהתאם לסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, המקנה חסינות לדברים שנאמרו תוך כדי דיון בבית המשפט, הרי שיש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
כמובן, שזהו החוק הישראלי, אלא שבהתאם להלכה היהודית, אין הבדל, בין אם נאמרו הדברים בעידנא דרתחא ובין אם נאמרו הם ביישוב הדעת, בין אם הדברים הינם דברי אמת ובין אם מדובר בדברי שקר – לשון הרע כשמו כן הוא, רע וטוב וכדאי להתרחק ממנו.
דוד סער, עו"ד
