אדם מתראיין לכתבה, מסכים כי דברים הנוגעים לענייניו הפרטיים יצוטטו בשמו, אולם לאחר מכן חוזר בו, והעיתון, טרם יציאתו לדפוס, אינו מוכן להסיר את הדברים. האם עומדת למרואיין עילת תביעה מכוח חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1980? שאלה זו הועלתה בת"א 162975-09 פלונית נ' המכון הישראלי לדמוקרטיה ואח' (ניתן ביום 3.10.10).
התובעת, עיתונאית בעברה, התראיינה בראשית שנת 2006 לכתבה ב"עין השביעית", אשר דנה בהטרדות מיניות של עיתונאיות במהלך עבודתן. לטענתה, הגם שביקשה כי עדותה באשר להטרדות המיניות שחוותה מצד מקורות לא תפורסם בשמה, פורסם שמה המלא בניגוד לרצונה.
לאחר הפרסום, ובעקבות פניותיה, שמה הוסר מן הכתבות שפורסמו באינטרנט, אולם בשנת 2008, עם סריקת הגליונות המודפסים, שוב פורסמה באינטרנט הכתבה, בתוספת שמה המלא. מטעם זה קבע ביהמ"ש כי התביעה אשר הוגשה בשנת 2009 לא התיישנה, שכן לאחר שהוסכם כי שמה לא יופיע במהדורה האינטרנטית, בסריקת הגליון המודפס לאתר "העין השביעית" יש משום הפרת ההסכם, בניגוד לסעיף 8(2) לחוק הגנת הפרטיות, הקובע כי פרסום ענייניו הפרטיים בניגוד להסכם מפורש או משתמע מהווה פגיעה בפרטיות, מה שמחדש את מירוץ ההתיישנות.
לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי לא עומדת לתובעת עילת תביעה מכוח סעיף 2(11) לחוק המדבר על פרסום עניין הנוגע ל"צנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או מצב בריאותו או להתנהגותו ברשות היחיד", שכן דיווח אודות הטרדה מינית דן בהתנהגותו המינית של המטריד, ואין לפרש סעיף זה בהרחבה. באשר לסעיף 8(2) לחוק, נפסק כי מן התכתובות טרם ולאחר פרסום הכתבה לא הצליחה התובעת להוכיח כי סירבה ששמה יצוטט. אמנם הוכח כי ערב פרסום הראיון התנגדה התובעת לפרסום שמה, אולם לא הוכח כי התנגדה לכך בעת עריכת הראיון והנתבעים מכחישים זאת. על פי נוהג שהוכח בעיתונות, אם מרואיין מסכים לפרסום שמו ופרטיו אין נפקא מינה לכך שהוא חוזר בו מאוחר יותר.
עוד נפסק כי לא עומדת לתובעת עילה מכוח הפרת חובת סעיף 9 ד' לתקנון האתיקה העיתונאית האוסר פרסום שם של אדם קורבן עבירת מין בלא הסכמתו, היות והתובעת לא התלוננה במשטרה אודות ההטרדות המיניות, וכי בכל מקרה, לדעת ביהמ"ש האירועים לא עלו כדי הטרדה מינית. כן קבע ביהמ"ש כי לנתבעים עומדת הגנה נוספת שכן לציבור יש עניין בכתבות העוסקות בהטרדה מינית.
מכל הטעמים האלו נדחתה התביעה.
ד"ר דוד סער, עו"ד
