לאור הפרת הנתבעת את הוראות ההסכם, עת הפעילה את החנות גם בעיצומו של יום השבת ר"ל, הגישה התובעת תובענה כנגדה (ת.א. 19778-07-16) במסגרתה עתרה לפינויה של הנתבעת מהנכס. הנתבעת מנגד טענה, כי גם אם הופר ההסכם, הרי שמדובר בהפרה שהינה בבחינת זוטי דברים. כן טענה הנתבעת, מבלי שהביא מקור הלכתי כלשהו לטענה זו, כי העובדה שהתובעת מסרבת להתקין מזוזה בפתח החנות, סותרת את דאגתה לשמירת השבת.
ביהמ"ש קיבל את תביעתה של התובעת, תוך שהשתכנע מחומר הראיות, שאכן הנתבעת הפעילה את החנות בשבת בניגוד להתחייבותה בחוזה. ביהמ"ש הדגיש, כי קבלת התביעה אינה משום קדושת השבת, אלא משום דיני החוזים. במילים פשוטות, מציין ביהמ"ש, כי גם אם היה מוכח שהתובעת מחללת את השבת בעצמה ואינה שומרת תורה ומצוות ו/או אינה מתקינה מזוזה בפתח החנות, גם אז בהתאם לדיני החוזים, היה על הנתבעת לקיים את התחייבותה.
ביהמ"ש דחה את טענת הנתבעת להפרת חוזה שהינה בגדר זוטי דברים. ביהמ"ש נימק, כי "גם אם סבורה הנתבעת כי עמידה על "קוצו של יוד" היא בלתי מידתית, הרי רק אל עצמה היא יכולה לבוא בטענות, שכן היא ולא אחר התחייבה בהסכם ברור".
כן הוסיף ביהמ"ש, כי אין מדובר בהתחכמות או תחבולה של התובעת, אלא בזכותה הלגיטימית לקיים את הוראות החוזה עליו חתמו הצדדים, כאשר כבר אמרו חז"ל: שהשבת היא מקור הברכה וכל המשמרה, מעלה עליו הכתוב כאילו שמר את התורה כולה!
התביעה התקבלה, הנתבעת הוצאה מהנכס וחוייבה בהוצאות ושכ"ט בסך כולל של כ- 13,000 ₪.
דוד סער, עו"ד
