חיוב בעירייה בנזקי רכב שנגרמו בשל הצתת פח אשפה
מאת: עו"ד דוד סער
צפו במקרה: נזק שנגרם לרכב שחנה בחניון ציבורי כתוצאה משריפה שהתפתחה ממכולת אשפה.
לכאורה נדמה כי אין להטיל על העיריה אחריות בגין הנזקים אשר נגרמו לרכב החונה בחניון ציבורי כתוצאה מאש שפרצה ממכולת אשפה, אם הסיבה להתפרצות האש נעוצה בהצתה של המכולה.
שאלה זו נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד בתק 198/08 שמעון בוזגלו נ' עיריית אשדוד. במקרה זה העירייה הציבה את מכולת האשפה בחניון ציבורי ליד ביתו של התובע, בו החנה את רכבו כל יום. בוקר אחד גילה התובע, כי רכבו ניזוק כתוצאה מדליקה שפרצה במכולת האשפה. התובע דרש שהעיריה תפצה אותו על הנזקים שנגרמו לרכב. העיריה טענה כי אין היא נושאת באחריות לנזקי התובע, מאחר ואין לה שליטה על מבעירי פחי אשפה, ואין לה אפשרות להשגיח על כל פח ופח בעיר. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי נטל ההוכחה להוכיח כי העירייה לא התרשלה במקרה דנא עובר אל שכמיה, זאת בשל קביעת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיו אם נגרם נזק ע"י או עקב אש, והנתבע הוא בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש, על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה. בית המשפט ציטט את פסק הדין בעניין ע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח, פ"ד נ(1), 866, שם נקבע כי: "סעיף 39 לפקודה מעביר למחזיק הנכס ממנו יצאה האש את נטל ההוכחה להראות שלא התרשל בקשר למקור האש או התפשטותה. מלשון הסעיף עולה, כי המחזיק יוכל לעמוד בנטל שהוטל עליו רק אם יראה כי נקט אמצעי זהירות כאלה עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו, תהיה סיבת האש אשר תהיה…" "…משהוכח שהשריפה פרצה עקב הצתה, על המערערת להראות שההצתה לא נגרמה עקב התרשלותה, אשר גרמה או תרמה לאותה הצתה. כדי להראות זאת, עליה להראות אחת מהשתיים: או שההצתה לא היתה בגדר סיכון צפוי, שאז לא היתה חייבת לנקוט בצעדים למניעתה; או שאם זו היתה צפויה, היא נקטה את כל האמצעים הסבירים למניעתה." במקרה דנן קבע בית המשפט כי ההצתה היתה בגדר סיכון צפוי, ולכן היה על הנתבעת לנקוט אמצעים סבירים למניעת פגיעה ברכוש כתוצאה מהצתת מכולות אשפה. רשות מקומית, האמונה בין היתר על הצבת מתקנים שונים לשימוש הציבור, יכולה וחייבת לצפות, מבחינת הצפיות הנורמטיבית, כי המתקנים עצמם ומיקומם ברחבי הרשות המקומית עלולים לגרום לנזק לתושביה או לרכושם, בין אם נזק פיזי ובין נזק אחר כגון מטרד לציבור. בית המשפט קבע כי גם באופן קונקרטי, היה על הנתבעת לצפות את האפשרות שמכולת אשפה, המשמשת בין היתר לאחסון פסולת יבשה וקרטונים, ואשר פתחיה פרוצים לכל, תוצת בזדון ע"י עוברי חוק, או תעלה באש באופן טבעי, ותביא לסיכון של התלקחות של סביבתה. במקרה דנא, העיריה לא הוכיחה בפני בית המשפט כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת התפשטות השריפה ולגרימת נזק לרכוש האזרחים. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא התרשלה בנוגע לפריצת הדליקה או להתפשטותה וכפועל יוצא, לגרימת הנזק לרכבו של התובע, ולכן נקבע כי העיריה תפצה את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו.
דוד סער, עו"ד