בית משפט העליון, בע"פ 1109/09 סאמי שבלי נגד מדינת ישראל, שניתן בתאריך 16/11/09, הכיר בזכאות נאשם שזוכה בדין, לפיצוי מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, לאור הזיכוי המוחלט, הגם שלא היה כל דופי בהתנהלות התביעה והמשטרה והגם שתקופת המעצר וההליך המשפטי הייתה קצרה.
במקרה הנדון, דובר בעורך דין, שזוכה בבית משפט המחוזי מאשמת הריגה וגרימת חבלה מחמירה, מכוח הגנה עצמית ועקב כך הגיש בקשה לפיצוי, מכוח סעיף 80 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ועל כך הוגש ערעור לבית משפט העליון. בית המשפט העליון, בחן האם המקרה נכנס בין עילות הסעיף, בו רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי לנאשם שזוכה בדין.
בית המשפט העליון קבע, כי המקרה אינו נכנס בגדר העילה הראשונה הקובעת כי "לא היה יסוד לאשמה", שכן השימוש בעילה זו, יעשה במקרים חריגים בלבד, בהם ההעמדה לדין הייתה נטולת כל יסוד ולא היה בידי התביעה להוכיח פרטים מרכזיים בכתב האישום עד שהזיכוי היה צפוי מראש. בית המשפט העליון, בחן את העילה השנייה המתירה פיצוי "בקיומן של נסיבות אחרות המצדיקות זאת".
בית המשפט העליון קבע, כי כאן, יש מגוון רחב של שיקולים ובהם: טיב הזיכוי, הטעמים לזיכוי ושאר הנסיבות. בית משפט הוסיף, כי יש לתת משקל רב לשיקול הזיכוי המוחלט והיות ובמקרה דנן, זוכה המערער מכוח סייג הגנה עצמית, הרי זה כזיכוי מוחלט. לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את הערעור וקבע כי למערער נגרם נזק בגין הישיבה במעצר וניהול ההליך, הגם שמדובר בתקופה קצרה והגם שלא היה כל דופי בהתנהלות התביעה והמשטרה ואין להקל בכך ראש ולפיכך יש להעניק לו את הפיצוי, הניתן לפי תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), בעבור ימי מעצרו והוצאות הגנתו.
דוד סער, עו"ד
