בית משפט המחוזי בבאר שבע, בפסק הדין בעניין ח.ד. נ' נ.ז, דן בשאלה, האם התנהגות מתעמרת של גבר באישה, שסופה בפרידה כואבת, שהותירה את האישה בשברון לב עד כדי נכות נפשית, יש בה כדי להקים עילת תביעה שיסודותיה בעוולת הרשלנות, כמשמעה לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין.
במקרה הנדון, דובר בסיפור אהבה גדול בין יהודיה וערבי, אשר הפך לאובססיה ועם הזמן ביקש הגבר לשלוט בבת זוגו וניסה להצר צעדיה, תוך גילויי קנאה שבאו לידי ביטוי בקללות, איומים ומעקבים. בסופו של יום, ניתק הגבר את הקשר הזוגי ונישא לאחרת, דבר אשר הוביל להידרדרות במצבה הנפשי של בת הזוג ולנכות נפשית. בית המשפט המחוזי ציין, כי נעשה שימוש בעוולת הרשלנות כמנוף לחיוב בפיצוי, אך זאת במקרים של התעללות פיזית ונפשית חמורה, לאורך שנות נישואין רבות וממושכות.
בית המשפט הוסיף, כי היות ועוולת הרשלנות, אינה האכסניה הטבעית של עילות מסוג זה, שעניינן יחסים עכורים בין בני זוג והכנסתן לפקודת הנזיקין הנה מלאכותית, נהגו בתי המשפט במסורה והחילו את עוולת הרשלנות, רק במקרים קיצוניים ולנוכח התנהגות חמורה וקיצונית בלבד. לגופו של עניין, בחן בית המשפט המחוזי את התנהגות בן הזוג במבחן "בן הזוג הסביר" וקבע כי אומנם בן הזוג פגע בכבודה וברגשותיה של התובעת, והגם שיש מקום להוקיע התנהגות מעין זאת, אין התנהגותו חריה באופן קיצוני מהתנהגות צעירים בתחילת הקשר הזוגי ואין בכך די כדי להוביל למסקנה כי התנהגותו זו, מהווה עוולה לפי פקודת הנזיקין.
לאור האמור, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, אולם לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה לא השית הוצאות על התובעת.
דוד סער, עו"ד
